אל תדור בעיר דריש מתא אסיא

לא מומלץ להתגורר בעיר שראש העירייה שלה הוא רופא – כך קבעו חכמינו (פסחים קיג.); שהרי ראש העירייה לא יוכל להתמסר כל כולו לא לתושבי העיר ולא למטופליו, והכול ייפגעו.

לפני כחמש עשרה שנה, עֵת כתבתי את סיפור חייו של הד"ר אהרן מאיר מזיא (1858–1930) בספר "חמש עטרות", נתקלתי בביטוי זה והשתמשתי בו ככותרת לאחד מפרקי הספר. חשתי אז שהמימרה הזאת מתארת במשהו את אישיותו של מזיא; ד"ר מזיא היה רופא מסור מאוד לחוליו, אך בו־בזמן לא הניח ידו מעסקי ציבור.

והינה כששקעתי בכתיבת סיפור חייו של המילונאי ראובן אלקלעי "אוצֵר המילים", גיליתי שגם הוא נדרש לו. באחד מפתקי המילון שהכין כנראה לספר דברי חכמים: אוצר לפתגמים ומימרות (1970) כתב את המימרה הזאת וציין שזהו פתגם אנגלי. הוא לא צדק, למיטב ידיעתי, הפתגם – מקורו בתלמוד. נראה שאלקלעי הבין את טעותו והמימרה לא שובצה בלקסיקון הפתגמים והמימרות שלו.

רציתי לדעת אם בני דורנו נשמעים לדברי חוכמה אלו, והתברר לי שגם כיום יש רופאים שבוחרים לעסוק בעסקי ציבור והופכים לראשי ערים.

הבולט בהם הוא יחיאל שמעון לסרי. לסרי שהיה הרופא הראשי של חיל הים ואחר כך ניהל את המחלקה הפנימית בבית החולים קפלן, עומד בראש עיריית אשדוד משנת 2008. רופא המשפחה ספוות אבו־ריא מכהן כראש עיריית סכנין מ־2018,

ובעיר היוונית יאנינה נבחר ב־2019 הרופא והפתולוג משה אליסף, איש הקהילה היהודית הקטנה במקום, לכהן כראש העיר.

גם אחד מראשי עיריית ירושלים היה רופא. כוונתי לחוסיין פח'רי אל־ח'אלידי (حسين فخري الخالدي) שבשנים 1934–1937 עמד בראש העירייה. עד אז שימש ד"ר אל־ח'אלידי ממלא מקום הרופא הממשלתי הראשי במחוז ירושלים ובמסגרת זו התוודע אל ראובן אלקלעי. ראובן ששירת בלשכת העיתונות המנדטורית כמעט 20 שנה קשר באותם ימים קשרי ידידות עם כמה מהפקידים הערביים, היה מתארח בביתם ומארח אותם בביתו. עד היום שמור בבית המשפחה השטיח שהביאו לו חבריו הערביים במתנה לחתונתו עם שרה לבית פרדס. לימים בשנת 1957 כיהן אל־ח'אלידי כמה חודשים כראש ממשלת ירדן.

לכאורה, אין לתמוה שבחרתי דווקא בימים אלה לעסוק ברופאים וברפואה, אבל למעשה הנושא עלה בעקבות יומן הרשת שעסק בשמות בתי חרושת בארץ. קוראים הזכירו לי שגם יצרניות התרופות בחרו להן לא פעם בשמות עם ניחוחות עבריים.

הינה רגע של עברית שכתבתי על הנושא הזה.

על הלשון

יצרניות התרופות הוותיקות בארץ בחֲרו בשמות עבריים. מראשית המאה ה־20 פעלו כאן טבע, צֳרִי ואסיא. לימים רכשה טבע את צֳרִי ואת אסיא. צֳרִי – הצעתו של ח"נ ביאליק מקורה בתנ"ך ופירושה שרף, אשר בעבר נהגו להכין ממנוּ תרופות מרגיעות לגוף ולנפש. אסיא הוא רופא בארמית. מאותו השורש נוצרה גם המילה "אסותא", בריאות. המשורר והרופא שאול טשרניחובסקי הוא שהעניק לבית החולים את השם אסותא. את המילה אסיא מוצאים בכמה אִמְרות חז"ל: "אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה" – כבד את הרופא, כדי שלא תזדקק לו", אומר המדרש, ועגנון כתב לאסתרליין רעייתו: "הייתי מוזמן לכֿוס תה אל הד"ר מזיא. אעפ"י שאני מוקיר רגלַי מבתיהם של יקירי ירושלים, הלכתי אל מזיא, לקיים מה שאמרו חז"ל: "אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה" (ירושלמי תענית ג, ה). ד"ר מזיא היה רופא ובלשן בעל שם בראשית המאה העשרים בירושלים. הוא הקפיד לבקש תשלום בעבור שירותיו, ונתלָה בכתוב במסכת בבא קמא פה. בתלמוד: "אסיא דמגן מגן שויא", ובעברית: רופא חינם, שווה חינם. הוא גם הזהיר, בלשון התלמוד במסכת פסחים: "אל תדור בעיר דריש מתא אסיא" – אל תגור בעיר שבראשה רופא, כי לא יהיה לו פנאי לצורכי הציבור. טבע, צֳֹרִי ואסיא, והעיקר הבריאות, אסותא.

הקטע שודר בקול ישראל ב־2017 בפינה "רגע של עברית" בעריכתה של רותי אלמגור־רמון.

לרשימת חברות התרופות הנושאות שם עברי יש להוסיף את "מעבדות רפא". שמָן נגזר מן השורש רפ"א בבניין קל, ככתוב בספר ישעיהו ו, י: "הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ". ב־1937 הקים ד"ר ברוך שמואל לוין (בנו של המנהיג הציוני שמריהו לוין) מעבדת מחקר באוניברסיטה העברית, ושם פיתח וייצר תרכיבי חיסון וטרינריים ותרכיבי חיסון לחיילי צה"ל. ב־1949 הפכה המעבדה לחברת "מעבדות רפא" והייתה לחלוצה בתחום ייצור תרופות הפניצילין, הטירוטריצין והסטרפטומיצין. ב־1959 ייצרו במעבדות את תרכיב סאלק לחיסון נגד שיתוק ילדים ומאז תחומי הייצור והפיתוח של החברה התרחבו מאוד.

בערך "אסיא" במילון עברי־עברי לאלקלעי הוא מביא שלוש אמרות מן המקורות, שתיים הזכרתי לעיל; אסיא דמגן, מגן שוי ואוקִר לאסיא עד דלא תצטרך ליה, ואלקלעי מוסיף עליהם את הביטוי: "אסיא אַסִּי חִגרתָךְ" (מדרש רבה לבראשית), רוצה לומר: רופא, רַפֵּא [קודם כול] את חיגרותך, פתגם ציורי שאפשר להשתמש בו גם במקום "טול קורה מבין עיניך", "הפוסל במומו פוסל" ו"קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". אין ספק העברית מספקת לנו עושר של מימרות וציורים...

תגובות

בזכות יומן הרשת הקודם נודע לי שאחד הרחובות הסמוכים לביתי נקרא על שם סבהּ של מורתי היקרה אסתר גולדנברג. זהו רחוב יצחק רובינשטיין (1880–1945). רובינשטיין רבה של וילנה (1928–1940) היה פעיל ציוני בליטא שבין שתי מלחמות העולם ואף כיהן כציר בסיים הפולני וכסנאטור בסנאט של פולין. כדי להנציחו בחרו בעיריית ירושלים רחוב באזור בעל צביון חילוני, אזור אשר רוב הרחובות בו נושאים שמות של מנהיגים ציוניים. היום האוכלוסייה באזור הולכת ומשתנה...

אמנון ידידי הזכיר שיש להגות את השם מרדכי אנילביץ' בתנועה שדומה לתנועת הסגול – אניֶלביץ'.

לחצו כאן לשמוע את ההגייה הנכונה של השם אנילביץ'

ועוד הוסיף שבשבילו המושג "שער" מתגלם בשירו של ח"נ ביאליק:

מאחורי השער

בַּת־יוֹנִים הוֹמִיָּה,

בַּת־יוֹנִים בְּהִירָה,

נָחַתְנִי בַיָּם

עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה

וַתּוֹלִיכֵנִי

לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה. הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,

הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,

אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי

אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,

וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר

וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה? אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

וְיוֹנָה עִם נָעַר

עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים

עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.

רותי חיימוביץ ידידתי שלחה לי תמונה של אגמון האגם הגדל בגן הבוטני הקסום שעל הר הצופים.

צעצועי הקינדר שלי