אפשר לשבת?

כיסאות מלווים אדם כל חייו – כל תקופה בחיים והכיסא שלה. אני חושבת על הכיסאות הרבים שהבאתי לביתי כשבנותיי הגיעו לחיי – כיסא אוכל מיוחד לגיל שנה שהוא גם נדנדה, כיסא שנצמד לשולחן וכן מושב מיוחד למכונית. ואחר כך נזכרת בכיסאות השונים שניסיתי להתאים לעבודה במחשב, ולבסוף גיליתי שנוח לי לעבוד דווקא על הכיסא המרופד של פינת האוכל. וכמובן כורסת הטלוויזיה שאפשר להרים בה את הרגליים, אבל עם השנים שוקעים בה וקשה מאוד להיחלץ מתוכהּ. וכמעט שכחתי את הכורסה שתמיד השתוקקתי אליה, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שהיא תהפוך לאבן שאין לה הופכין – הכורסה המְּעַסָּה. והינה חולפת לעיניי מערכת כיסאות הפלסטיק הלבנים מתוצרת "כתר" שהיו פריט חובה במרפסת בשנות השמונים, ואני הגדלתי לעשות וקניתי גם מיטת שיזוף כזאת... ושכחתי את מערכת רהיטי הבמבוק שיצרו למעני האחים אֵלָה – הייתה להם אז בירושלים חברה לייצור רהיטי במבוק – לדגם הזה הם קראו "סמדר"...



משחלפו השנים וביתי התעצב במתכונתו הנוכחית גיליתי שאפשר לחדש את עיצובו של הבית בעזרת כיסאות ממוחזרים, רוצה לומר כיסאות שמאן דהוא הותיר ליד הפח. אספתי אליי כמה מהם. רובם היו יפים ולא כל כך שימושיים. כיום נותר רק אחד – האהוב עליי במיוחד. כיסא ואן־גוך...




"הכיסא הריק הוא עדות של אדם שנמצא אבל איננו. את ההשראה לציור קיבל ואן־גוך ממודעה על מותו הפתאומי של הסופר האהוב עליו, צ'רלס דיקנס, שהתפרסמה בכתב־עת צרפתי. דיוקנו של הסופר פורסם לרוב כשהוא יושב על כיסא ליד מכתבתו. עם הבשורה על מותו הציגו בכתב־העת הדפס שצייר לוק פילדס ובו תיאור חדר העבודה הריק של דיקנס, עם השולחן והכיסא המיותמים, שהדגישו ביתר שאת את חסרונו", ליהיא ספיר, אוצרת במוזאון ישראל.


לקריאת המאמר השלם.


מאז שוואן־גוך צייר את ציורי הכיסאות שלו ועליהם מקטרת וטבק, רבים האומנים שהכיסא החסר שזור ביצירתם, הכיסא שאין איש יושב עליו היה לדיוקן, ואולי הכיסא החסר הוא סמל של תקוווה וציפייה ל... אליהו הנביא.

מימין: וינסנט ואן־גוך ובהשראתו דיוויד הוקני ופרננדו בוטרו


מימין: וינסנט ואן־גוך ובהשראתו רוי ליכטנשטיין

במרכז קיבוץ צובה ניצב פסל כיסא ענק עשוי־עץ – איש אינו יושב עליו. נראה שאיש אינו ראוי לגודל הזה או שמא רצה האומן חבר הקיבוץ אלוק הורנשטיין לומר שאנחנו מייחסים לכיסא חשיבות יתר, שהרי הוא רק כיסא...











על יד כיסא הנוח הענק שיצרה הפסלת אורנה בן־עמי חלפתי לא מזמן בדרכי לחוף הים בראשון לציון. אורנה בן־עמי יוצרת בברזל הכול: במקרה זה ניצב לפנינו כיסא מ"עץ" ועליו מתוח "בד". למראהו נזכרתי בכיסא הנוח שהיה בבית סבי וסבתי בקריית חיים, תוצרת "רהיטי עונג".

על הלשון

עונג – שם יפה וסמליל מוצלח, לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ!

שימו לב, כיסא נוח הוא צירוף יוצא־דופן בעברית החדשה. הוא בנוי משם עצם ושם תואר ונוהג כסמיכות, שהרי אנו אומרים: כיסאות נוח. לא מצאתי תשובה מניחה את הדעת מדוע זה קרה. בתחילה כונו כיסאות אלה "כיסאות מרגוע", ותיארו אותם ככיסאות שנוח לשבת עליהם. בצירוף במתכונתו הנוכחית החלו להשתמש כנראה בשנות השלושים בתיאור של בתי חולים או בתי מלון ושפת הים.

הארץ, 8 בדצמבר 1935, עמ' 6

נדמה שבידיעה שלעיל מונצח השלב של המעבר מהשימוש ב"כיסא מרגוע" ל"כיסא נוח", אולי?

בימי הקורונה (2020) גיליתי שברחוב בן־סירא 12 במרכז ירושלים הוצבו 12 כיסאות נדנדה עשויים ברזל ועץ בכל צבעי הקשת "הפרלמנט". זוהי עבודתם של ענת ואילן ברמן (סטודיו City Peloton) במסגרת מיזם לייפוי העיר. כיסאות אישיים מרוחקים מרחק קורונה.

פעם היו יושבים במרחב הציבורי על ספסלים. הספסל הידוע ביותר בירושלים היה הספסל שהעמידה ב־1922 אשת הצייר האנגלי הפְּרה־רפאליטי ויליאם האנט (1827–1910) ליד מנזר מר אליאס, בדרך לבית לחם. שם נהג הצייר לשבת מדי יום ולצייר. בני משפחת האנט התגוררו תקופת־מה בבית מספר 64 ברחוב הנביאים, והאנט שצייר בסגננונו הראליסטי סצֵנות מכתבי הקודש, שאב השראה מירושלים. לצערי, הספסל נהרס או נגנב. בכל מקרה הוא כבר איננו במקום.


במרכז גבת ניצבים ספסלים מזה שנים. רק לאחרונה שמעתי מאבי קצין האומן שבנה אותם בכיכר הפרוג – שם נחת טיל פרוג בעת מלחמת יום הכיפורים והרס את כל בתי הילדים. למזלנו, איש לא נפגע אז. הספסלים הם שילוב של בטון ובולי עץ. את מלאכת השימוש בעצים לצורך זה למד מן הטמפלרים שישבו בעבר באלוני אבא. הם נהגו לבשל את העץ בשמן זית רותח, השמן חדר לעץ ואטם אותו בפני מים. אבי קצין נהג כמותם, את בולי העץ הארוכים חתך לחלקים והרתיח אותם בקערה מאולתרת. לאחרונה שופצו הספסלים והעץ המקורי הוחלף.



וברמת דוד סיפר לי הצייר יונתן טל על המדרכה ופינות הספסלים המסוגננים שתכנן האומן בן הקיבוץ אלישע וולוצקי. כדרכם של יוצרים חתם אלישע וולוצקי על עבודתו ועורר בכך את כעסם של בני הקיבוץ... יונתן טל סבור שבעקבות זאת הוא החליט לעזוב את רמת דוד ולהגר לארצות הברית.

מימין: החתימה, פינות הספסלים המעוצבים. עיטורי הטיח על הבניין הם חלק מעיצוב האזור; צילום וציור: יונתן טל.


מאז ימי הספסל של האנט הנוהַג להנציח אנשים באמצעות ספסלים הלך והתפשט. אבא שלי, עם כל הנוחיות שבספסלים במרחב הציבורי, חשב שלא כך צריך, אם בכלל, להנציח אנשים. מעניין מה היה חושב, לוּ ראה את אימא שנהגה לבלות לא מעט מגיחותיה אל שבילי גבת על שני ספסלים: הספסל לזכרה של מלכה מירן ליד הספרייה והספסל שבקרבת בית הרשל (בית התרבות). כדרכו לא שמר אבא את מחשבותיו לעצמו וכתב על כך ביומן גבת; "עתה צצה יוזמה חדשה [...] ספסל על שם – ספז"ל" והוסיף הערת לשון: "השינוי של האות סמ"ך לאות זי"ן מקובל בעברית שלנו. כותבים מוסיקה [...] וקוראים מוזיקה". הבעיה היא כמובן הוסיף "מי יונצח ואיפה. כי [...] פעם בקיבוץ השיתופי היו ועדות מחליטות. היום בקיבוץ המופרט יש להעמיד למכרז את מקומות ההנצחה", "ספ סל – ספ ז"ל", ספטמבר 2009


האומנית חנה אשל־תבואה חברת קיבוץ צרעה סיפרה לי על שיר שכתב אסף עמית, בן צרעה, ובו הוא מטייל בין הספסלים המנציחים את חברי המשק שהלכו לעולמם. שיר נוגע ללב.



וכיסאות ריקים שמצפים להתמלא ניתן היה לראות עד לאחרונה בתערוכה במוזאון ישראל שאצרו שרון וייזר־פרגוסון וערן לדרמן "כיסאות מתבודדים"; "חסידי ברסלב שיוצאים אל היערות הסמוכים למקומות מגוריהם, מהר מירון שבצפון ועד שפלת יהודה, מוצאים שברי כיסאות, מתקנים אותם ומכינים לעצמם כיסאות התבודדות. התבודדות כמעשה יומיומי, רצוי בטבע ובלילה, הייתה בעיני ר' נחמן מברסלב (1772– 1810) אולי הדבר החשוב ביותר בקשר שבין האדם לאלוהיו. בזמן ההתבודדות החסיד קושר קשר ישיר עם אלוהים, נושא את תפילתו האישית אליו [...] בתקווה לזכות בחוויה רוחנית של חיזוק ותיקון. מגוון הכיסאות המתועד בתצלומיו של ערן לדרמן – מעצב תעשייתי ומאוצרי התערוכה – מוצג יחד עם כיסאות של מעצבים מקצועיים עכשוויים [...]. שילוב המוצגים שמגיעים מעולמות שונים מזמין את המבקרים להתוודע לתופעת כיסאות המתבודדים, לגלות את הרבדים הסמויים שמאחורי כל חפץ, ולצלול לתוך רעיונות חוצי גבולות ותרבויות על טבע ותרבות, התבודדות ותיקון".


הינה כמה מן התצלומים והכיסאות;




עוד על התערוכה.


על הלשון

על הקשר בין כִּסֵּא וכֻרסא למדנו מספרו החשוב של פרופ' יחזקאל קוטשר "מלים ותולדותיהן" (עמ' 35–36). באכדית אמרו Kussū, ואל הארמית עברה מילה בצורת כרסא. משם הגיעו השתיים לעברית ויוחדו לשני משמעים. וספסל – מקורה במילה הלטינית subsellium [שהוא למעשה מושב + נמוך].


וכך סיכם מרגלית, בעל טור בענייני לשון, 11 בדצמבר 1960, את עולם הכיסאות;







































לסיום כיסאות באומנות;


כיסאות שפורקו: משענת, מושב, רגליים – והיו ל... חתולים, קיר מתנ"ס "יעלים" באילת;


ביצירתו גדולת־הממדים של האומן נחום טבת "הדובה הגדולה, כיסאות וסירות" (2008–2009) התלויה במשרדי הבנק הבינלאומי (שד' רוטשילד 42, תל אביב־יפו) הכיסאות הם הכוכבים...


וכיסאות חצויים המסמלים יריבים ביצירתו של הפַּסָּל איליא בעיני מכפר יאסיף – משחק השחמט (2011).

מתוך "סקר אמנות הקיר בישראל", יד יצחק בן־צבי


תגובות

לאחרונה סופר לי שבקיבוץ חולתה רוב המחזורים נקראו בשמות הקשורים כמובן לאגם החולה, לצמחייה בו ולבעלי החיים האופייניים לאזור. על קיר מועדון הילדים (חדר האוכל לשעבר) הונצח כל מחזור באריח קרמיקה ועליו הסמל שלו.

דרך דומה להנצחת המחזורים נקטו בקיבוץ חוקוק – שָׁם שמות הקבוצות הם שמות ציפורים. על קיר הספרייה תלויות ציפורים עשויות חרס, כל קבוצה והציפור שלה.

ונֹגה המתגוררת בעין הבשור סיפרה לי שאצלם במושב בחרו השנה לקרוא למחזור החדש בשם... מטוֹש.

.


צעצועי הקינדר שלי



104 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול