חיפוש

וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה

פרקי אבות א, טז



לאחרונה ראה אור הספר "מחברת השירים שלי" – ספר שיריה של רותי שדה ידידתי, בת קיבוץ איילת השחר. בספר היא כינסה שירים שכתבה משנות השמונים עד היום – את חלקם גם הלחינה. אני שמחה לשתף אתכם בשניים משיריה האהובים עליי.



האחד הוא השיר כַּפְכַּפֵּי Crocs. אני חשה שהשיר מבטא את דמותה המִשתנה של החברה שלנו מאז פרץ אלינו עידן הקורונה, אף על פי שהשיר נכתב כבר ב־2006. הרי כולנו מתלבשים היום בלבוש נוח, לא פעם רק בפיג'מה או באימונית... החיים שלנו "כאילו" פָּנוּ אחור, נעשו פשוטים יותר, בסיסיים... ירדנו לקרקע, ואנו שואלים את עצמנו מדי פעם בפעם – האם השינוי הזה נורא נוח או שמא נורא?



כַּפְכַּפֵּי Crocs

הַ־Crocs פָּשְׁטוּ כְּמוֹ אַרְבֶּה.

בָּא עִדַּן הַתַּנִּינִים.

גֶּבֶר בְּאָדֹם, אִשָּׁה בְּצָהֹב,

זְקֵנִים בְּזָהָב.

בְּנֵי הָאָדָם יָרְדוּ לְקַרְקַע

עֲשׂוּיָה שְׂרַף עֵצִים.

אֵין מִשְׁקָל לַהֲלִיכָה,

כְּמוֹ עֲרֻמִּים, יְחֵפִים,

נוֹרָא נוֹחַ... נוֹרָא...

נוֹחַ!

השיר אפוא מחזיר אותנו – כך אני חשה – לעולם בראשיתי־מיתי, שהתנינים שולטים בו. התנינים כידוע נזכרים כבר בתיאור הבריאה (בראשית א, כא): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" – הפרשנים מצביעים על כך שבפרק זה התנינים הם בעלי החיים היחידים ששמם מצוין במפורש. זאת ועוד לפי חלק גדול מאזכוריהם בתנ"ך הם ייצורי ענק, בעלי כוח אדיר...


זאת לדעת: חברת Crocs נוסדה בארה"ב ב־1999. שמה ניתן לה, משום שבמבט מן הצד מזכיר הכפכף – המוצר הראשי שלה – מלתעות תנין.* את המוצר פיתחו שלושה חברים:Scott Seamans, George Boedecker, Lyndon Hanson. השלושה טיילו באיים הקריביים ופגשו ימאי שנעל כפכפים בלתי מחליקים, שאינם מותירים סימני דריכה על הסיפון. את הכפכפים ייצרה החברה הקנדית "Foam creations". הם הבינו מיד את הפוטנציאל הטמון בכפכפים אלה, הוסיפו למוצר הקנדי את הרצועה מאחור, וב־2004 קנו את החברה הקנדית. ומאז הכול היסטוריה...



*שנים קודם לכן כבר נודע התנין כסמלילה של חברת Lacoste. ומדוע בחרו הם בתנין? מספרים שב־1923 שחקן הטניס René Lacoste התערב עם מאמנו לקראת "גביע דיוויס". הם התערבו על מזוודה יקרת־ערך עשויה עור תנין. לקוסט ניצח בתחרות, זכה במזוודה, ובעיתון הוכתר בכינוי "The Alligator". ב־1933, כשייסד עם André Gillier את חברת האופנה לקוסט, שבתחילה ייצרה חולצות פולו לטניסאים, בחר בסמליל שהיה לסימן ההיכר שלו מאז אותה התערבות – סמל לטניסאי חזק, שאינו נכנע בקלות ליריביו על המגרש...


על הלשון

התנין המקראי הוא שם לכמה סוגי חיות, ובהן נחש. בעברית החדשה

מצויים זה לצד זה התנין והתמסח, ובלעז (לא בהתאמה): האליגטור

והקרוקודיל. תנין הוא שם קבוצתי לקרוקודילים. התמסח נשאלה מן

הערבית; ולכן נחל התנינים, ששרצו בו תנינים עד ראשית המאה העשרים

העשרים, נקרא בערבית "ואדי א־תמאסיח" האליגטור דומה לקרוקודיל,

אך יש לו ראש קצר ורחב יותר. הוא חי בעיקר בארצות הברית, ובגרסה

מוקטנת בסין; לפי רוביק רוזנטל.


השיר השני הוא שיר הינשוף. במקור זהו שיר ערש אנגלי ידוע "A Wise Old Owl", המדבר על חוכמת השתיקה. רותי תרגמה אותו לעברית בחֵן רב ואף הלחינה אותו. פרט מעניין הוא שהשיר הופיע בכרזה של ביטחון שדה בעת מלחמת העולם השנייה.



הינשוף

יַנְשׁוּף חָכָם וְזָקֵן,

בְּתוֹךְ אַלּוֹן בָּנָה לוֹ קֵן,

יוֹתֵר רָאָה, פָּחוֹת דִּבֵּר,

דִּבֵּר פָּחוֹת, שָׁמַע יוֹתֵר.


בּוֹאוּ נִהְיֶה כְּמוֹ יַנְשׁוּף,

פָּחוֹת נְדַבֵּר, יוֹתֵר נַקְשׁוּ...פ.



הינה רותי מספרת ושרה, תקשי... פוּ.



תגובות

אורלי בן־משה, מורת דרך נדיבת־לב, הסבירה לי מאין אפשר לצפות במנזר הכרמיזן. לידיעתכם: התצפית הטובה היא בשכונת גילה. עליכם להגיע לרחוב המחנכת לפני הפנייה לרחוב רפאל דה לה־פרגולה. קפצתי למקום ביום מעונן, והינה לפניכם המנזר הפרוס על הסלע.


צעצועי הקינדר שלי


164 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול