חיפוש

ונתן לאותיות רוח ונפש

האומן שלמה ידידיה: "[...] חשב וחרט וחקק וארג ורקם ותאר וצָרף בזהב ובכסף בשיש ובנחשת בעץ וביריעה ועשה כוסות של ברכה, קערות של סדר, פרוכות הקודש, מעילי ספרי תורה [...] וגם כלי שעשועי ילדים וספרי אלף־בית לתינוקות, [...] כרים וכסתות להִדור חדר יהודי, מכתבי כבוד ותפארת וצייר רובם וכלם בארנמנטיקה אורגינלית הנארגת מאותיות אלף־בית ונתן לאותיות רוח ונפש [...]", ד"ר מאיר צבי ווייס.


לפני כמה חודשים תיארתי באחד היומנים את השימוש שעושים אומנים באלפבית העברי הקדום ביצירותיהם. בעקבות זאת סיפרה לי הציירת והמאיירת הילה חבקין על סבא רבא שלה האומן שלמה ידידיה והציגה לפניי מגוון מעבודותיו, ואני נשביתי בעושר יצירתו.




אותיות עבריות, עיצוב: שלמה ידידיה










מגילת רות, שלמה ידידיה, לפני 1930



דפים מספר שסבה של הילה מרדכי אבי־שאול כתב לה והציירת לאה גרונדיג ציירה.

את הכריכה הכין שלמה ידידיה.


את הילה הכרתי בעת עבודתי במכון מזיא לתולדות תחיית הדיבור העברי. לבקשתי היא עיצבה אז מעין רשימת קניות כתובה במונחים לועזיים, ובצידה מגנטים שנשאו את המילים העבריות למוצרים הנדרשים.

















הילה היא ציירת ומאיירת מוכשרת מאוד, ואת ספרי הילדים הרבים שאיירה – נהניתי מאוד לספר לבנותיי גם בזכות האיורים שלה הנושאים את הקורא בהם לעולמות של חלום וקסם, של הרבה תום וטוב... הינה כמה מהם;


ונחזור אל סבא רבא שלמה ידידיה (זילנפריינד) (1875–1961). הוא נולד בעיר סנטש (Szentes) בהונגריה לאלעזר זאב ליוש הכהן זילנפריינד ולשושנה לבית ווייסבורג. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לעיר סגד (Szeged), שם כיהן אביו כדיין. בגיל 16 החל שלמה ללמוד בבית הספר לאומנויות בבודפשט, ולמחייתו עבד בבתי דפוס ובסדנאות לגרפיקה. עם סיום לימודיו נסע להשתלם בתחומי אומנות שונים ברומא, בפריז ובברלין, ובשובו להונגריה הקים בית מלאכה. עד מהרה התפרסמו עבודותיו והוא הוזמן לעטר את בית הכנסת החדש שנחנך ב־1903 בסגד.



אתר בית הכנסת


ב־1921 עזב את הונגריה ועלה ארצה עם אשתו שושנה (הם נישאו ב־1898) וילדיו לאה ויהודה. המשפחה התיישבה בירושלים בבתי ויטנברג בקרבת מאה שערים, ושלמה שכר בית מלאכה בממילא. שנתיים אחר כך פתח את בית המלאכה "אהליאב" במאה שערים.



שלמה ידידיה בבית המלאכה "אהליאב"


בשנת 1925 הצטרפו בני המשפחה לחבורה שהקימה את בית טולמא, יישוב קטן בעמק הארזים (סמוך למוֹצָא), ובנו במקום את ביתם. בבית החדש ייחד לו שלמה ידידיה סדנה לציור, אך בו־בזמן עבד גם את האדמה בסביבות הבית. ארבע שנים אחר כך במאורעות תרפ"ט פשטה כנופיית פורעים על היישוב, ובית המשפחה על כל תכולתו נשרף. למזלם, שכניהם הערבים מן הכפר ליפתא העניקו להם מחסה. מאז נדדו בני המשפחה בין דירות, עד שהתיישבו ב־1940 בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ב־1947 עברו שלמה ורעייתו לבית אבות יבנה בתל אביב, ולדאבון הלב בעת הפצצה שהנחיתו על תל אביב מטוסים מצריים, נהרס חדרם וגם חלק מעבודותיו של שלמה ידידיה.

בני משפחת ידידיה בחברת מציליהם מן הכפר ליפתא ליד ביתם ההרוס בכפר טולמא


עוד מידע על ההתיישבות בבית טולמא אפשר לקרוא במאמרו של ראובן גפני.


מאז שעמד על דעתו קסמו לו לשלמה ידידיה אותיות האלפבית העברי, "מארון הספרים של אבא [...] הייתי מוציא איזה ספר, התבוננתי באותיות וציירתי כמותן. הן לא היו כאותיות שבספרי אחי, אבל חביבות היו עליי יותר. [...] לא ידעתי מה הן מספרות. אבל כל שעה שעלה בידי להוציא ספר מן הארון ומצאתי נייר חלק ועיפרון, שכבתי על הרצפה וציירתי את הצורות שראיתי בספר". לא ייפלא אפוא שבבגרותו, כשהחל לעצב את סגנונו האישי באומנות וניסה לחשוף את שורשיה של האומנות היהודית, היו אותיות האלפבית העברי ליסוד חשוב ביצירתו. בעיטוריו פיתח את השימוש באות העברית כקישוט תוך שילוב סמלים יהודיים כמו שבעת המינים, שופר ומגן דוד, ובאוזניו מהדהדות המילים שהטיחו בו חבריו הגרפיקאים ההונגרים: "לכם היהודים אין אומנות, כי אינכם עם". את תפיסתו האומנותית יישם בתחומים רבים: בקרמיקה וברקמה, בעץ, בכסף ובזהב וכמובן גם בציור.


אתם מוזמנים לדפדף בספרו של שלמה ידידיה, הוצאת עם עובד 1945











כאמור עסק שלמה ידידיה בתחומי אומנות מגוונים, וברובם השתמש באות העברית כיסוד לעיטוריו. הוא עיצב משלבות (מונוגרמות) עבריות כגון אלה;











עיצב שערים בספרי קריאה;




























ואייר ספרי קודש,

הינה איורים למגילת שיר השירים ולמגילת רות;


































































ידידיה עיטר באומנותו גם חפצים שונים כגון אלה: כד חרס, שטיחים, סימניה, קערת סדר, תיבה לאתרוג


תחום מיוחד ששלמה ידידיה התמחה בו היה עיצוב תווי ספר (Ex Libris). מן הסתם עיצב את התווים בדרך כלל למכרים וידידים, וניסה לבטא בעיצוביו את בעל התו. הינה כמה דוגמות;
















קו הרקיע של ירושלים

המשורר והסופר מרדכי אבי־שאול (1898–1988) היה חתנו של שלמה ידידיה, בעלה של בתו לאה.














כמעיין המתגבר: זרם מים וספרים פורץ וברקע טבריה לחוף הכינרת.

יעקב (ז'אק) ברין עלה ארצה ב־1934 מבלגיה והיה למנהל חמי טבריה. עם קום המדינה נתמנה מנכ"ל מחלקת סחר החוץ במשרד המסחר והתעשייה, ב־1950 שימש נספח כלכלי בשגרירות ישראל בלונדון, ב־1960 – גזבר הסוכנות היהודית בניו יורק, ולימים היה לנשיא חברת "שופרסל". כיוון שהיה חובב אומנות, הוקמה לזכרו קרן מלגות לסטודנטים בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל".
















עץ הדעת עמוס ספרים

דוד צבי פנקס (18951952) היה מהחותמים על מגילת העצמאות, וכיהן כחבר כנסת וכשר התחבורה. בין תפקידיו הציבוריים הוא גם שימש יו"ר ועד בית הכנסת הגדול בתל אביב־יפו.














מגדלור בראש המחנה

חיים וייסבורג (18921959) ממנהיגי יהדות טרנסילבניה בראשית המאה ה־20, נמנה עם מקימי כפר גדעון בעמק יזרעאל ושכונת צור שלום (היום חלק מקריית ביאליק). וייסבורג גם היה במקימי קבוצת "מכבי חיפה".












מרפה דל ואביון

ד"ר ארנולד אשר (אשי) פישר (1888–1954) היה רופא הונגרי, ששירת כרופא בצבא הקיסרות האוסטרו־הונגרית.












סירה בין גלים

מכס בוכמן (1896–1972) היה רופא ראומטולוג, ששימש רופא מחוזי של קופת חולים והיה מחלוצי טיפולי ההידרותרפיה בארץ. בין השאר גם ניהל את חמי טבריה, ופרסם אז חוברת על המעיינות החמים בטבריה.


















ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת

ד"ר דוד ברשי־דז'ו רופא ילדים (1877–1952) הכיר את ידידיה כשהתגוררו בשכנות בבתי ויטנברג. אחרי שבית משפחת ידידיה בבית טולמא נשרף, התארח שלמה ידידיה בבית משפחת ברשי־דז'ו בתל אביב.


כסב כן נינתו; אף הילה חבקין עיצבה בסגנונה העדין והתם תווי ספר יפהפיים. הינה הם;


אם כן לפנינו מורשת עשירה של עיטורים עבריים במגוון תחומים וחומרים, העוברת במלוא יופיה וייחודהּ מדור לדור, דומה ושונה.


אני מודה לתמנה רובינגר ששיתפה אותי במידע שליקטה על אודות שלמה ידידיה והפכה לקטלוג עב־כרס של יצירותיו. לרוצים להעמיק עוד בנושא הינה מאמר שכתבה, ובו היא מתארת את דרכי העיצוב שמאפיינות את יצירתו.

SeelenfreundSalamon (5)
.pdf
Download PDF • 8.18MB


תגובות

תודה רבה לכל המברכים. חיממתם את ליבי.


רחלי הארכיונאית מגבת סיפרה לי שבביתה היה "בית" לבובות קטנות. את הבית בנה אישהּ ברוך־הכישרונות עופר יוטבת ז"ל, ומשבגרו ילדיה העבירה את הבובות לגיסתה המטפלת טיפול רגשי בילדים.


בסיור מרתק שערכתי בגליל המערבי צילמתי עוד משוריין בקיבוץ חניתה, ובכך כמעט נשלם אוסף המשוריינים ששרדו בארץ. ראו יומן הרשת על כך. לא הרחק משם גיליתי עוד יצירה שנעשה בה שימוש בכתב עברי עתיק – פסיפס ליד הכניסה לחדר האוכל של קיבוץ אילון, מעשה ידיו של האומן חבר הקיבוץ ומייסד מפעל "מוזאיקה אילון" מרדכי יואלי.

עוד על הנושא, אפשר לקרוא ביומן הרשת עברית לו נכתבה.



צעצועי הקינדר שלי

















































אורנמוגרפיה המוקדש כאות הכרת טובה "לאמן האורנמנטיקה העברית", שלמה ידידיה.

.














184 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול