שלום לכולכם,
אנו עומדים עדיין בעולמם של הגפן והיין, והפעם אעסוק במלאכת החבתנות, בבניית חביות.
אני נצר למשפחת חבתנים מרומניה – עושי חביות עץ לשימור יין. סבא רבא שלי ינקו מרקוס היה חבתן־אומן ובעל חבתנייה בעיר אודובשט (Odobești) ברומניה. בתו רחל נישאה לגדליהו ברקו אף הוא היה חבתן מיומן – השניים הם הורי אבי, משה ברק.
סבא גדל במשפחה קשת־יום בחרלאו (Hîrlău). בגיל צעיר החל לעבוד כשולייה אצל החבתן היהודי בעיר איציק בודנר (Bodnar), וכשמלאו לו אחת עשרה נשלח ללמוד חבתנות בפודו לוי (Podu Iloaiei) אצל החבתן אברהם שרוטר. הילד הצעיר נותק ממשפחתו וחי חיי בדידות קשים. בלילות היה ישן על מצע נסורת דק בבית המלאכה האפל וסבל מקור חודר עצמות, שהרי אסור היה להבעיר במקום אש מחשש דלקה. בתחילה עבד במלאכות הפשוטות בתוך בית המלאכה, וכשבגר נסע במזחלת עם שאר החבתנים אל היער המושלג. שם היו שוהים בששת ימי השבוע וחוטבים את העצים שישמשו לבניית החביות. במשך הזמן למד היטב את המקצוע והפך חבתן־אומן. כששירת בצבא באזור פוקשן (Focşani), רצה להרוויח דמי כיס, והחל לעבוד בחבתנייה של אברהם וסבינה ברקוביץ (לבית מרקוס). שם פגש את רחל, בתו של ינקו מרקוס, והשניים נישאו. בשלהי קיץ 1925 כשהגיעו ארצה, החל סבא לעבוד כחבתן ביקב פרידמן בחיפה, ואחר כך עבר לעבוד בסניף היקב בפתח תקווה.
מן האוסף של הדי אור:
אומנם משכורתו לא הייתה גבוהה, אבל בקבוקי היין שמר פרידמן צייד בהם את סבתי הצילו אותה פעמיים. המצב הכלכלי של בני הזוג היה קשה גם לנוכח הרחבת המשפחה (אבא נולד ב־1925 ואחיו יעקב ב־1928) וסבתי נאלצה להפליג לבית הוריה ברומניה על סיפון אונייה כדי להתאושש גופנית ונפשית; בפעם הראשונה ב־1927 ובפעם השנייה ב־1929 שטה באונייה Champollion. היא הפליגה על הסיפון בתנאים לא מפנקים, אך בזכות בקבוקי היין מיקב פרידמן סופקו לה במהלך השיט שירותים שונים ...
כיוון שהמשכורת של סבא לא הספיקה לפרנסת המשפחה, נאלץ לוותר על העיסוק במקצועו והיה לפועל בכבישים שנבנו אז באזור חיפה, עזה, הגולן והבשן. משנות הארבעים החל לעבוד בבית החרושת לזכוכית "פניציה", וזכה להערכה רבה על תבונת כפיו.
אבא התעניין במלאכת החבתנות על כל פרטיה ודקדוקיה – מלאכה שהלכה ונעלמה מן העולם – וליקט בשקדנות חומר רב על הנושא. הוא קיווה לכתוב עבודת מחקר על כך. לשם כך ביקר במנזרים: בכרמיזן* שם רק תיקנו חביות; בדיר ראפאת בשפלת יהודה שם פעל היקב בשנים 1937–1976, והנזירים בו השתמשו בחביות מוכנות. ביקב לטרון של האחים הטרפיסטים שנוסד ב־1890 הרכיבו, כך סיפר האב Elie Corvousier, חביות שהגיעו מפורקות מצרפת; עוד יצר קשר עם יקבי זכרון יעקב וראשון לציון. כך אסף נתונים על עולם החבתנות בארץ: על שיטות העבודה על הכלים שהשתמשו בהם ועוד.
בשנת 1974 יזם והפיק סרט שבו הנציח את תהליך בנייתה של חבית. לעיני המצלמה בנו סבא (אז בן 75 שנה) וקוזין ברקוביץ (בן דודו של אבא) חבית. במיזם השתתפו גם אחיו הצעיר של אבא רפי וברכה אשתו. שני חלקי הסרט הועלו ליוטיוב לשבוע ימים, כדי שתוכלו לצפות בהם. אחר כך הם יוסרו מן האתר.
אבא אף רצה להנציח את שושלת החבתנים שהוא צמח ממנה ונָצַר אצלו את כלי העבודה של סבא. הוא קיווה להציגם לקהל הרחב, אך עד עתה לא נמצא מוסד מתאים לכך. האם ידוע למישהו מן הקוראים על מקום כזה?
הינה לפניכם כמה מן הכלים.
את השמות העבריים לכלים קבע אבא, משום שלצערו לא נקבעו כמעט מונחים עבריים בתחום זה. מעניין לציין שהמילון למונחי היין של האקדמיה ללשון העברית התפרסם בשנת 2012 – שנת מותו של אבא, ובו הונחו באופן רשמי המילים: חבתן וחבתנות.
על הלשון
חבית היא מילה מלשון חכמים, כנראה מן השורש חב"י או
חב"א, לשון הכלה והסתר. במקורות החבית היא גם כלי
עשוי חרס שבו אוחסנו יין, שמן ועוד חומרים וגם כלי עץ ליין.
יהיה פרק זה ביומן יד לאותם אומנים יהודים, שרבים מהם באו מרומניה ואשר לעיתים שמות משפחתם הצביעו על מקצועם. למשל, ראו את סיפורם של שמעון בינדר (בונה חביות גדולות) ושמואל בוטנרו (בונה חביות קטנות) וצאצאיהם, שכיום מנהלים את יקב בן־חיים; וכמובן יהיו דברים אלה אנדרטה לחבתנים במשפחתי: סבא רבא ינקו מרקוס, חתנו: אברהם ברקוביץ ובנו קוזין וסבי גדליהו ברקו.
https://www.benhaim.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/
*העיסוק בחביות עורר בי רצון לבקר בכרמיזן, שכיום ישראלים אינם יכולים לבקר בו. נסענו אפוא אל היישוב הר גילה, וממנו השקפנו אל עבר בית ג'אלה. לצערי, המנזר עצמו מוסתר על ידי מבנים. אך בסיור ביישוב גילינו פינת חמד, ובה עצי אלון ואורן, חרוב וכליל החורש, וביניהם בתים המשמשים את תושבי האזור ואת החיילים המשרתים שם. מחנה צבאי בתוך יישוב אזרחי. אני ממליצה להעפיל אל היישוב שדרומה ממנו אפשר לצפות אל בית ג'אלה ובית לחם ואף לזהות את ההרודיון, וצפונה ממנו נשקפת לה ירושלים בכל הודהּ. שיאו של הטיול היה גוש הפרחים הצהוב שלפתע חייך אלינו – חלמוניות ענק.
תגובות
חן, חן לכל המגיבים־המעשירים.
בעקבות ההמלצה לטייל בתל מוצא, סיפרה לי חברתי רעיה שממש בימים אלה טיילה עם איתן בן זוגה בנחל חלילים (לא רחוק מתל מוצא) ועל דרכם נקרָה שועל, לא כזה מן האגדות, אלא שועל אפור־פרווה, שהציץ בהם לרגע וברח כהרף עין, אפילו לצלם אותו לא הספיקו...
צעצועי הקינדר שלי
מעט חביות מצאתי בין צעצועי הקינדר: חביות נפט וחביות יין והוספתי
גם את הבלוט, פרי האלון שממנו נהגו לייצר את חביות העץ, ועליו נם
פרפר. שימו לב לדרכי העיצוב המגוונות של הצעצועים ונסו להבחין
באמירה פוליטית...