ליונה, בבקשת סליחה ומחילה,
*טעות לעולם חוזר – על גלגולו של הביטוי ושלל משמעיו אפשר ללמוד מן הסרטון שעשו ב"כאן עברית", 2017.
כולנו טעינו, טועים ונטעֶה – זה אנושי. להטיח בזולת שהוא טועה, בעוד אנו הטועים ולא להודות בכך לאחר מכן – זו סכלוּת וכִּסְלות. כך קרה לי כשהזכרתי את יער כְּסָלוֹן – בטוחה ששמו כיסלון, כפי שהכול קוראים לו וליישוב לידו. חברתי רותי אלמגור־רמון – יועצת לשון בכאן – מיהרה לתקן והסבירה ששם היישוב לקוח מספר יהושע: "וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן" (טו, י). אגב בסיפורו של שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) "בסתר רעם" (1886) נקראת העיירה"כְּסָלוֹן", והיא דגם מוקצן של עיירה יהודית במזרח־אירופה.
על גלגוליו של השם של "כסלון", קראו יהודה זיו, "על דעת המקום: כְּסָלוֹן עיר משושי", יומן הרשת עונ"ש
בשיחתנו מנתה רותי עוד יישובים ששמותיהם משובשים בפי כול. הינה הם לפניכם;
גִנֵיגר (ולא גָניגר)
חֻקוֹֹק ולא חֻקוּק, חוֹלוֹן (ולא חוּלוֹן), יסוּד המעלה (ולא יסוֹד), תָּרוּם (ולא תרוֹם), מַעֲלֵה אֲדֻמִּים (ולא אדוֹמים)
שׂדרות (ולא שׁדרות); מעלה מכמשׂ (ולא מכמשׁ)
קריית שמונָה (ולא שמונֶה), חֵיפה (ולא חַיפה), כפר סָבָא (ולא סבָּא)
דבר דומה אירע לשרה'לה חברתי ולי במהלך טיול מאורגן במרוקו היפהפייה. שתינו לא נהנינו במיוחד מן ההדרכה בטיול, משום שהמדריך חזר ושגה בכל מיני פרטים. כשהגענו לעיר הסרטים Warzazat, הוא סיפר על שחקנים אמריקניים שאהבו לבלות במרוקו בכלל ובעיר ווארזאזאת בפרט, וביניהם "ריטה העיוורת".
חייכנו לעצמנו ושאלנו: כיצד השתבש בפיו שמה של ריטה היוורת (Hayworth)? לימים גילינו שבשנות הארבעים, כשסרטה הידוע "גילדה" (1946, במאי: צ'רלס וידור) הוקרן בארץ' היא כונתה כך פי בני הנוער...
הארץ, 2 בינואר 1948
אהוד מנור הזכיר את הכינוי הזה בשירו "קולנוע חוף":
"אני רואה, לא מאמין,
אותי היא מסנוורת.
שוב מתחמם על מרילין [מונרו]
או ריטה העיוורת –
הכיסא חורק
והלב דופק
אפשר לשלוף,
מכות לחטוף –
יש מקום בקולנוע חוף".
הלחן של שלמה גרוניך. הינה השיר בביצוע שלמה גרוניך;
במקורות היהודיים דיברו על תהליך הלימוד המלווה בשגיאות ובעקירתן והינה שתי גישות לעניין;
אמר רבא: אלו שני מקריאי דרדקים, אחד גורס ואינו מדייק, ואחד מדייק ואינו גורס, אנו מושיבים אותו שהוא גורס ואינו מדייק, שבשתא ממילא נפקא [יוצאת]. רב דימי מנהרדעא אמר: אנו מושיבים שמדייק ואינו גורס, שבשתא כיוון דעל – על [נכנסת]" (בבלי, מסכת בבא בתרא כא.)
רבא העדיף מורה מלומד שאינו מדייק, גם אם כך ישתרשו שגיאות אצל תלמידיו, כי השגיאות יתבררו ויתוקנו במהלך הלימוד, ואילו רב דימי חשש מפני טעויות, המשתרשות כבר מגיל צעיר שיקשה לשרש אותן, והעדיף מורה דייקן.
מאז שאני זוכרת את עצמי נמשכתי לעיסוק בלשון ובדקדוקה, ומטבע הדברים התעניינתי בתיקוני הלשון שהוריי ומוריי העמיסו עליי. לבחינות הבגרות אני חושבת למדנו גם מתוך הספר "ודייק" של יעקב בהט ומרדכי רון; כשהגעתי לאוניברסיטה העברית ב־1978 בחרתי ללמוד במסלול הדו־חוגי: לשון עברית ובלשנות שמית – שני חוגים דומים לכאורה בתחומי העיון, אך שונים לחלוטין בגישתם המחקרית; הבלשנים אינם מחפשים שגיאות, אלא עוסקים בתיאור התופעות ומסבירים אותן. ואכן, מאז השתנה יחסי לתיקוני הלשון. ברור לי שאיני יכולה לדייק במאה אחוזים, ויש שה"שגוי" הוא אפילו מלא־חן. אבל מן הראוי להכיר את התקן, ואם סוטים ממנו לעשות זאת מתוך ידע והבנה. ויש גם כמה מתיקוני הלשון שהפנמתי במשך השנים: אין להתבלבל: עֵט הוא לשון זכר, יש להקפיד לומר: יָשֵׁן וישֵׁנָה, יכולתי ולא יָכַלתי, "החנייה אסורה" ולא "אין חנייה". זאת ועוד, התחילו לצרום באוזניי שיבושי הלשון שהחלו להיות רווחים כמו בניין הפעיל שהיה לבניין הֶפעיל, שם המספר שהכול בו תוהו ובוהו. שיבושי לשון אופייניים ללשון מדוברת, לשון חיה...
אחת ההמצאות ששינו את חיינו היא היישומון Waze – הֶלְחֵם המילים Maze (מבוך) ו־Ways (דרכים). בזכותו קל להתמצא בסמטאות מפותלות ובלתי־מוכרות ובאזורים שמעולם לא פקדנו אותם. אני אוהבת להקשיב לקריינים ולקרייניות שמנחים אותי בדרך ונהנית לגלות את שמות המקומות, הצמתים והכבישים שבהם אני עוברת – שמות שקודם לכן לא שמתי לב אליהם. אך כיוון שהקריינות היא מעשה מחשב נופלות טעויות לא מעטות – משעשעות עד מאוד. אגב, ניכר שחברת Waze קשובה להערות, כי חלק מן השיבושים נעלמו בינתיים. הינה אוסף של שיבושים או טעויות שליקטתי;
בירושלים ליד קריית הממשלה נוסעים ברחוב נתנאל לו רַךְ (לורְךְ), ברמת בית הכרם פונים לרחוב מִשְׁכֵּן שילה (מִשְׁכַּן שילה), ובשכונת רמת דניה יש רחוב שכולו מילות קישור: אֲבָל פֶּן (הצייר Abel Pann). בתל אביב נדמה לרגע שהאופנאית הגרה הונצחה באחד הרחובות, אבל מתברר שזהו רחוב על שם הגר"א, וכשקרֵבים לרחוב י"ל גורדון, אפשר לטעות ולחשוב שאנו ברחוב הנושא שם צרפתי: יוּד לָה גורדון – מכריזה הקריינית.
אמנון בן גבעת ח"ן סיפר לי שמאז שביישובו ניתנו שמות המזכירים יצירות של ביאליק, ה־Waze "התבלבל": רחוב "מֵעֵבֶר לים" היה לרחוב מַעֲבָר לים והוא דווקא מוליך אל בית קברות... ורחוב "תִּרזָה יָפָה" היה לרחוב תרזה יָפֶה. בתל אביב לעומת זאת רחוב בצלאל יָפֶה נשמע ביישומון כבצלאל יָפָה. אורלי אף היא בת גבעת ח"ן הוסיפה שרחוב "בִּרְכַּת העם" (השיר המכונה בפי העם "תחזקנה") היה לרחוב בְּרֵכַת העם. ופעם באזור המרכז, כשחלפתי בין שני מֶחלפים, הנחו אותי מן ה־Waze לעבור בין חלקי חילוף: [מִ]חֲלָפִים. ועוד, לאחרונה כשנסעתי לבקר את אמי ועמדתי לפנות שמאלה אל עבר שער הכניסה לגבת, הכריזה הקריינית: פני שמאלה לגַבַּת...
ועוד משהו שמבלבל בהוראותיו של היישומון; כשאני יוצאת משכונת מגוריי קריית היובל ופונה ימינה אל מרכז העיר, אומרים לי:"פני ימינה אל קריית היובל", משום שהרחוב המוביל אליה נקרא כך. מוזר...
חן עמיתתי ביד יצחק בן־צבי הפנתה אותי למערכון ב"ארץ נהדרת" שעניינו השירות שמעניק לנו waze – תיהנו.
ואם עוסקים בטעויות, אין לשכוח את המערכון של הגשש החיוור "חִסכו ואִמצו", ואת המשפט: "טעיתי, טעה, טעות, טועים, טעינו", שהפך למטבע לשון שגור.
יש ששגיאות עומדות בלב יצירות ספרותיות.
הפואמה הידועה של יהודה לייב גורדון "קוצו של יוד" (1871–1878), אשר גורדון מחה בה על מצבה הבזוי של האישה היהודייה היא דוגמה לכך. ביצירה מסופר על הנערה כלילת־המעלות בת־שוע שנישאה לבחור ישיבה, והוא יצא לחפש פרנסה בארצות הים ונעלם. בת־שוע נותרה עגונה ונאלצה להתפרנס בדוחק בעבודה בחנות מכולת. לימים הגיע לעיירה פאבי המשכיל והתאהב בבת־שוע. בני הזוג רצו להתחתן, ובת־שוע העגונה איתרה את בעלה וקיבלה ממנו גט. אבל הגט נפסל, מאחר שיו"ד אחת קטנה נשמטה משם הבעל והנאהבים נאלצו להיפרד... השיר מסתיים בתיאור בת־שוע המתפרנסת בלית־ברירה כרוכלת ומסבירה שהיא הגיעה למצב זה בשל קוצו של יוד.
מקורו של הביטוי "קוצו של יו"ד" הוא בתלמוד בתיאור אוּמנותם של סופרי סת"ם. אלה נדרשים לדקדק גם בכתיבת האותיות וגם בכתיבת התגים של האותיות. [לפי ההלכה, יש שני סוגי אותיות מתויגות: שעטנ"ז ג"ץ – אלה המתויגות בשלושה תגין, וחי"ה בד"ק – המתויגות בתג אחד בלבד. "ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן. פשיטא?! אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכא אלא לקוצו של יוד" (בבלי, מנחות לד.). רוצה לומר: אפילו החסרת אות אחת באחת מהפרשיות בקלף התפילין פוסלת את כל התפילין. זה מובן מאליו, ומוסיף על כך רב יהודה בשם רב, שכוונת המשנה היא שאפילו החסרת קוצו של יו"ד פוסלת את התפילין. לפי ויקפדיה
גם ב"נפשות מתות" (1842) לניקולאי גוגול יש משמעות לשיבוש שנעשה במקרה זה בכוונה – הפנתה אותי לקטע הזה ידידתי חוקרת הספרות ד"ר נינה סגל. היא סיפרה שעניין הסיומת הרוסית לשם פרטי ולשם משפחה של נשים – יש לו תפקיד ביצירה. גיבור הספר צ'יצ'יקוב נוסע ברחבי רוסיה וקונה מבעלי אחוזות את נפשות הצמיתים שלהם שהלכו לעולמם. המערכת הבירוקרטית האבסורדית באותה תקופה גרסה כי יש לשלם מס גולגולת על כל צמית – מת או חי – עד שייערך מפקד אוכלוסין. בנסיעותיו פוגש צ'יצ'יקוב דמויות רבות ומגוונות, ובאמצעותן מתוארת החברה האנושית – על מגרעותיה וחולשותיה. (לפי "גוגול: מכה על חטא ועל נייר", יותם שווימר, ynet)
באחת הפעמים רצה בעל האחוזה לכלול אישה ברשימת הנפשות שמכר לצ'יצ'יקוב, אף שנשים לא נחשבו במניין הצמיתים ואי אפשר היה לקבל בעבורן כסף. מה עשה? הוא כתב את שם האישה ללא הסימן הדקדוקי לנקבה. תרמיתו התגלתה רק אחרי ביצוע העסקה...
"ואיזה מין איכר הוא זה: יֶליזָבֶטה ווֹרוֹבֵּיי. יקח אותך האופל: נקבה! איך נדחקה לכאן? הנבל סוֹבָּקיֶביץ', גם בזה רימה!" אכן צדק צ'יצ'יקוב: זו היתה אשה. לא ברור איך הגיעה לרשימה, אבל נרשמה במיומנות רבה, כך שממרחק היה אפשר לראות בה גבר, שכן הושמט משמה סימן המין, ההא' שבסוף שמה וכבר הוא יֶליזָבֶט – סיומת זכרית. לא השלים עם המרמה ומחק את השם", מתוך: "נפשות מתות", ניקולאי ו' גוגול, תרגום צבי ארד, עמ' 109
על הלשון
בעברית משמשות מילים רבות לתופעה הזאת;
טעות "דברים שאמרתי לכם, טעות הם" (בבלי, שבת סג:), ובימי הביניים יש גם תעות "תעות זו מה עשיתה לי?" (יניי, רטו).
שגיאה "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין" (תהלים יט, יג) ויש גם שגיּה "היזהר בני מזדון ומשגיּה" (דונש על רס"ג); מִשגֶה: "וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם, תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא" (בראשית מג, יב); משוּגה "וְאַף־אָמְנָם שָׁגִיתִי; אִתִּי, תָּלִין מְשׁוּגָתִי" (איוב יט, ד), שגגה "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו, כו), שְׁגיגה "שהוא (השטן) [...] יורנו בדרך התעות והשגיגה" (מורה נבוכים ג כב) – כולן נגזרו מהשורשים הקרובים שג"י, שו"ג, שג"ג.
שַׁל "ויכהו שם האלהים על השל" (שמואל ב ו, ז) – מילה יחידאית המשמשת בתשבצים, כנראה קיצורה של שלל. שיבוש "ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי" (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות קרית שמע, פרק ד); ואולי גם המילה מחדל משמשת לעיתים במשמעות זו.
יונה ידידי שלח לי השבוע קבלה משופרסל שלי. התדעו מה הוא קנה ב־14.90 ש"ח? שימו לב לחרוז..
והמלצה על מסעדה ובצידה שגיאה: כשתזדמנו לעמק יזרעאל, היכנסו לבית זרזיר וסעדו את ליבכם במסעדת אל־סולטאן, שמגישים בה אוכל ערבי־בדווי מצוין: מנות בשר ומגוון רב של סלטים, ובמיוחד אל תוותרו על החומוס החם המוגש בקדרת חרס הישר מן התנור, ומרקמו הקצפי נימוח בפה. השירות נפלא!
את המסעדה ניהל הבעלים והשף סולטן אל־פול (שהלך לעולמו לאחרונה), דור חמישי לעוסקים באוכל. את רזי הבישול למד במטבחן של אימו ג'מילה וסבתו אניסה, ארבעה מאחיו וחמשת ילדיו עובדים במסעדה.
על סמליל המסעדה שמודפס על המפיות ועל חולצות העובדים מצאנו וריאציות על המילה "מסעדה". כששאלנו אותם אם הם שמו לב לשיבושים, סיפרו לנו על מסעדה בכרמל, שבתפריטה הוצע לסועדים סלט אשף [סלט השף]...
תגובות
רחלי כתבה לי:"לפני מספר שנים במסגרת טיול מועדון 'בסוד היחד' הגבתי בכלא עכו, בעמדנו במעגל בחדר הגרדום, סיפר אפרים את הסיפור על הגינה של אבשלום חביב. אופן הסיפור שלו בתוך המקום המיוחד הזה היה מרגש מאד".
בעקבות יומן הרשת על דודי יעקב ברקו אסף נבות אחי מידע רב על הקרב של השיירה, לפי עדותו המפורטת של עמוס דולב. בין השאר, למדתי שדודי יעקב היה הנהג המחליף באוטובוס המשוריין ושהוא נהרג מיד לאחר שהחליף את הנהג שנפל רגע קודם מכדור של צלף.
צעצועי הקינדר שלי
בובות אלו נצבעו ביד, ולכן יש הבדלים קלים ביניהן. אלה פריטים נדירים לאספנים!