שלם לכולכם,
תודה רבה לכל המגיבים בחום ובעידוד על הפוסט הראשון שפרסמתי. המשיכו לקרוא והפיצו ברבים.
בפעם הקודמת סיפרתי לכם על עצמי, סמדר בת קבוצת גפן מקיבוץ גבת, והפעם אתאר את הכֶֶּרֶם הגְבָתִי שגדלו בו גם ענבים, גם שירים וגם מילים ...
בשנותיו הראשונות של קיבוץ גבת (נוסד ב־1926) נטעו בו המייסדים גפנים אל מול נופו המרהיב של עמק יזרעאל, ובמשך השנים היה גידולן לאחד הענפים המרכזיים במשק. בכרם ניטעו גפנים מזנים שונים: מוסקט אלכסנדרוני ושסלה (Chasselas) והן הניבו יבול רב. לימים נעקרו הגפנים ובמקומן צמחו בתי המגורים של שכונת יפה נוף ושכונת הכרם.
המשוררת פניה ברגשטיין, חברת גבת, עבדה מדי פעם בפעם בכרם ואת חווייתה תיארה בכמה שירים. הינה הידוע שבהם:
ענבַי ענבַי ענבַי הטובים
עסיסֵי בקרַי בם מזוגים
שירת עמלי תִבצרם בחדווה
אל חיקו של הסל העומֵס
ורנן דמי יצווה אהבה
ביינם המשכר ותוסס
צוּפי לילותַי דבש ימַי מזהיבים
גביעי אשכולות ענוגים
http://zemer.nli.org.il/song/Bait_Lazemer003776063
את השיר הלחינה שולמית ליפשיץ, הוא הושמע בפסטיבל הזמר 1965 בשני ביצועים: הפרברים ויפה ירקוני והפך גם לריקוד עַם.
הכרם זכה גם לתיאור פרי עטו של המשורר והמתרגם שמשון מלצר (1909–2000). מלצר שהיה מיודד עם פניה ובן זוגה אהרן (ארק'ה) ישראלי ביקר את חבריו והם טיילו איתו בכרם;*
ארבעה נכנסו לכרם: אחד משורר־עגלון [ארק'ה] ואחת משוררת־תופרת [פניה], [...]; ואחד אורח ותיק ואחד שבא להזין עיניו. היתה השמש מהלכת בנחת ברקיע והם מהלכים בנחת בין שורות [...] הגפן המוּדלית, המטפסת על כלונסאות ועל חוטי הברזל שביניהם והיא עולה ועולה ומגביהה עצמה כלפי השמש, וכיון שהיא קרובה יותר לשמש היא נוטלת לעצמה יותר אור ויותר חום ויותר מתיקות והיא מקדמת להבשיל פירותיה. עכשיו ודאי בוצרים את הענבים באותו כרם [...].
[...] וזה שבא להזין את עיניו ראה כמה וכמה אשכולות שהם עטופים כיסים של נייר, כאותם שעוטפים בהם מיני מכולת בחנות, ופיות הכיסים סגורים וקשורים מסביב לשורשי האשכולות במין גמי. [...] המשוררת [...] הסבירה לו: כיסים אלו מכסים בהם את האשכולות היפים ביותר, לשמור עליהם מפני החרקים המזיקים. זאת היא אחת העבודות הקלות שבכרם, וקוראים לה "כּיוּס".
היה זה שבא לראות שומע ומהרהר בלבו: ראה מה גדול כוחה של קרקע להצמיח גם גידולי לשון. שהרי כמה וכמה חידושים שחידשו חכמים ומלומדים בלשון לא נקלטו, [...], ואילו פועל זה, שאין לו זכר לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים ולא בשלאחריהם – מובטח לו שהוא בן־קיום, מפני שהוא יונק מאותם השורשים עצמם שמהם יונקות הגפנים. וכל זמן שבעמק יזרעאל יהיו כרמים עבריים, וחרקים מזיקים המתאווים לטעום מטובי הענבים, וידים נאמנות המעטפות את האשכולות כיסים – ודאי שלא יחדלו מלהשתמש במלה "כּיוּס". ולא עוד, אלא "בניין כבד" זה עתיד להיות הולך ומתבנה לכל הצורות, שהמכייס יהא קרוי "כייס". והגפן שאשכולותיה כבר עוטפו כיסים יהיו אומרים עליה שהיא "מכויסת". והמורה שיבוא ללמד את תלמידיו בנין פיעל ופוּעל לא יזדקק אל “שיברתי–שוברתי”, אלא יהא יכול להביא להם דוגמה "כייסתי–כויסתי". ואל תאמר שאין זה מדרך הטבע, שתהא הגפן מדברת ומעידה על עצמה: "כויסתי" [...] שכן מצינו גפן מדברת בעדה, ומקרא מלא הוא: “ותאמר להם הגפן” [הכוונה כמובן לגפן במשל יותם, שופטים ט, יג].
*הרשימה "כיוס בגבת" התפרסמה בכרך "דברים על אפנם: רשימות, 'מכתבים פרטיים', בקורות", תל אביב, תשל"ז. אפשר לקרוא את הרשימה בשלמותה במיזם המופלא: "פרויקט בן־יהודה", https://benyehuda.org/read/20905/read
על הלשון
"כיס" היא מילה שמית הנזכרת כבר במקרא. בעברית יש לה שלוש
משמעויות: א. קפל בבגד או שקיק התפור עליו; ב. ארנק או שקיק לשמירת
חפצים; ג. קרום של עור, שבו נתונים איברים כלשהם (כיס הדמעות).
משם העצם "כיס" גזר איתמר בן־אב"י בשנות השלושים את המילה כַּיָּס
במקום הצירוף "גנב כיסים" ופרסמהּ בעיתונו "דאר היום" וממנו גזרו את
הפועַל "לְכַיֵּס";
משמעות הפועל התרחבה, ובעולם החקלאות הוא משמש גם היום את
החקלאים ה"מכייסים" את הפרי במטע או בכרם.
גפן "מכויסת" למרגלות תל מוצא, ליד בית יהושע ילין.
את התמונה צילמתי בטיול מיוחד שערכתי בתל מוֹצָא עם חברתי ציפי. אני ממליצה לבקר במקום הנמצא מעל בית יהושע ילין, וזכרו הוא באוויר הפתוח...
צילום: פסקל פרטוש, סקייוויו
החפירה באתר החלה ב־1993 לפני בניית הכביש מעל סיבוב מוצא ונמשכת עד היום. האתר מתקופת הברזל 2 (המאה ה־10 עד המאה ה־6 לפני הספירה) ממוקם בנקודה אסטרטגית, ושימש מרכז כלכלי ומנהלי חשוב של עמק מוצא הפורֶה, אזור שבו נפגשים אפיקיהם של נחל מוצא ונחל שורק ונובעים בו מעיינות רבים; החופרים באתר חשפו עשרות ממגורות ושני מחסנים גדולים לאחסון תבואה. אך הממצא החשוב ביותר הוא המקדש שנתגלה במקום. מקדש הדומה במבנהו למקדש שלמה (מלכים א, ו), ובתחומו נמצאו מזבח להקרבת קורבנות, שולחן להנחת מנחות וכלי פולחן רבים: צלמיות חרס דמויות אדם ודמויות סוסים וכַּן פולחן גדול ומעוטר.
הימצאותו של מקדש שפעל תקופה ארוכה ובמרחק קילומטרים ספורים מהמקדש בירושלים העלתה אצל החוקרים תהיות רבות, שכן מן המקרא עולה כי באותה תקופה התרכז הפולחן לאלוהי ישראל בבית המקדש בירושלים, ואף מסופר על שתי רפורמות דתיות שמטרתן הייתה לשים קץ לאתרי פולחן שהתקיימו מחוץ לירושלים: הרפורמה של המלך חזקיהו (סוף המאה ה־8 לפנה"ס) והרפורמה של המלך יאשיהו (סוף המאה ה־7). כיצד אפוא המשיך לפעול בתל מוצא מקדש זה?
לקראת הטיול כדאי לצפות בהרצאתה המעשירה והמרתקת של הדוקטורנטית שחופרת במקום שועה קיסילביץ. היא מתארת בפרוטרוט את האתר ומסביר את חשיבות הממצאים שנמצאו בו.
צעצועי הקינדר שלי
הינה מבחר שועלים מן האוסף. צעצועי הקינדר מאופיינים לא פעם בהומור.
כך למשל, שני השועלים "האנושיים" שבתמונות הם חלק מסדרת שועלים
הפועלים בעולם החוק והפלילים. הייתכן שיש כאן הד לשיר השירים (ב, טו):
"אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר"?!