כשהייתי ילדה, גמל היה בעיניי רק כלי חקלאי, מעין משטח קטיף נייד ששימש קבוצת קוטפים במטעי גבת: "גרייטקה גררה מרסס כותנה ישן, עליו הורכב משטח בגודל חדר, עם 4 עמדות קטיף כל צד, שנשלפו לתוך עצי השורה. קטפו לדליים שתלו בגב הגמל, והורדו לעגלת פרי רתומה, מאחור. הגמל חסך קטיף סולמות קשה ומסוכן. המטע נעקר וכמה גמלים נמכרו. אחרים החלידו עד שנמסרו בפרוטות כגרוטאות", משה ברק, גבתי דבר גבתי, עמ' 185. את הכלי הזה פיתח בן גבת גרשון ישראלי (בנם של פניה ברגשטיין המשוררת וארקה), והוא נתן בהם סימנים: "גמל פינסק", "גמל קלץ", "גמל מחניים" – שמות הקהילות שמהם התקבצו ובאו חברי גבת.
הגמל וגרשון ישראלי נוהג בו.
כשכתבתי על נחש הנחושת הזכרתי את הגמל שנהג הרוקע מעכו גבריאל מסיקה להכין. אבא פקד את חנותו של מסיקה עם התיירים, הוא היה מדגים את אומנותו לעיניהם, וכמובן הם קנו ממנו אחר כך מזכרות; תוך חמש דקות היה יוצר גמל בנקישות אזמל על לוח נחושת דק. מעל הגמל היה מוסיף את שם העיר Akko ובצד היה חותם Mesika. לימים יצר מסיקה גם את הגמל של טל קרמן.
טל קרמן (1985–2003) שנולדה בחיפה הייתה נערה שמחה, חייכנית וחברותית, בעלת רגישות יוצאת־דופן לזולת, רגישות שהניעה אותה לעשות הכול כדי למנוע פגיעה רגשית בחלשים. היא אהבה חתולים מילדותה ולימים התאהבה בגמלים: חדרה היה מלא בבובות בדמות גמל. טל נהרגה בפיגוע באוטובוס 37, מחבל מתאבד פוצץ עצמו ורצח 17 איש. הוריה הנציחו אותה בדרכים רבות. הם ארגנו טיולי גמלים לזכרה, וקראו לאנשים לצבוע את הגמל שטל ציירה: צבע את הגמל של טל. אביה של טל יצר גמל ממוצרי שטראוס, ובשיתוף פעולה עם המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית "תילתן" (דרך העצמאות 65, חיפה) עוצבה דבקית [סטיקר], שימו לב למשחק המילים (גמל ו־camel) והוקמה לזכרה תצפית על הגג...
הצצתי באלבום התמונות שלי ונזכרתי שלא פעם אף אני רכבתי על גמלים;
מימין: מאיה ואני, הר הזיתים (1977), טליה, הר הזיתים (2004), אילת (שנות התשעים).
בשנים האחרונות התברר לי שחברתי ליה צוקר – אף היא עניין לה בגמלים. ליה המורה לעברית שהכרתי בעבודה בבית הספר לתלמידים מחו"ל, הייתה לציירת נופים משובבי־נפש ודיוקנאות יפהפיים. היא מציירת את נופי הארץ מצפון ועד דרום, טבע דומם ובני משפחה. במיוחד, היא סיפרה לי, מרתקים אותה הגמלים, אך קשה לצייר את פניהם, לתפוס את הבעתם. הם מתעתעים – היא הסבירה לי.
הינה סיפורה המצולם;
לקינוח, אבא שלי המוכשר יצר עשרות משחקים, ששעשעו את חברי התנועה הקיבוצית בערבי שבת – "משהו לכאב ראש" –הוא קרא להם. אחד האהובים עליי היה משחק הגמל. הינה הוא לפניכם. אתם מוזמנים לפתור אותו (שמותיהם של יישובים ושכונות מסתתרים בגמל); מתחילים מ גבת – תימורים – ימין משה – משהד...
צעצועי הקינדר שלי