להפוך ענבים ליין

אנחנו נולדנו לחיות ולמות

לבנות ולברוא עולם

להפוך ענבים ליין

ונשיקות לבני אדם,

יורם טהר־לב

חג אורים שמח,

ואיך הופכים ענבים ליין? דורכים אותם בגת. הוריי הגיעו לקיבוץ גבת בשנת 1953, ואבא שנמשך בעבותות קסם אל הארכאולוגיה, גילה שהגבעות הצפון־מזרחיות לגבת הן כר נרחב לחידות ולגילויים – מרכז תעשיית יין, שפעל בתקופת הברונזה התיכונה2 (2000–1550 לפנה"ס) או מאוחר יותר בתקופה הרומית (63 לפנה"ס – 324 לספירה).

הוא סיפר: "הבחנתי בשנות החמישים בכמות יוצאת דופן של חציבות. [היו אלה] גִתות יין מימי המשנה והתלמוד. [...] קסמה לי האפשרות לתעד תופעה גאוגרפית־היסטורית, בטרם יעלה פטיש הבנאים ו'ישמיד' מבלי דעת, את 'העדויות'. [...] כך ביצעתי במשך חודשים ארוכים, לבדי, סקר של הגִתות. סימנתי, מדדתי ושרטטתי כל גת שמצאתי בשטח. בסך הכול כ־70 גִתות. [...] ניתן לאמוד את מספרן הכולל בכ־100 גִתות, בשטח של 200–300 דונם. [...] הגִתות נהרסו בחלקן, [...] האחרות 'מסתתרות' מתחת למבנים ולגינות".

גבעות קיבוץ יפעת, 2020

בסיכום עבודתו תיאר באופן מדוקדק את מבנה הגיתות בן שני החלקים; "הגת – משטח טרפזי משופע חצוב בסלע, ובו דורכים את הענבים [...]. הבסיס הארוך נמצא במרומי הגת והקצר בתחתיתה. לאורך הבסיס הקצר [...] מחיצת סלע, שמעברה השני מצוי היקב. היקב – בור מלבני, קטן בהרבה מהגת אך עמוק ממנה. היקב קשור בדרך כלל בשני נקבים העוברים דרך המחיצה אל הגת ודרכם הוא קולט את התירוש עם היסחטו. מסביב לגת מצאתי תמיד מספר בלתי קבוע של בורות קטנים לא עמוקים ששימשו להצבת כדי מים לרחצת הרגליים, כמובן לשם הבטחת ניקיון התירוש וגם לשתייה. ייתכן שהשתמשו בחלק מן הבורות להצבת עמודים לסככות צל. גודל הגת, יש להניח, היה פועל יוצא של ממדי הנחלה. מצאתי מגוון גדלים: מגת באורך 2 מטר העשויה לאכלס שני דורכים עד גת באורך 6 מטר, שבה יכלו לעבוד 6 איש".

לפי הממצאים הללו ניסה אבא להעריך את היקף הפעילות באתר בעת הבציר, ומחישוביו הסיק שבאזור עוּבדו 1500–2000 דונם כרמים, ושהיבול עמד על כ־3000 טון. לפי נתונים אלה העריך שכ־350 איש לקחו חלק בעבודת הבציר.

לימים הפקיד אבא את כל התיעוד של ממצאיו אצל ארכאולוג צעיר, בתקווה שהוא יעדכן אותה ויפרסמהּ. עד כה לא פורסם הסקר, אם כי ברור שזו תופעה ייחודית בארץ ישראל: מקבץ כה גדול של גיתות בשטח מצומצם יחסית.

באותן שנים – ימי הפילוג בקיבוצים – קבוצה של עוזבי גבת ורמת דוד הקימה יישוב חדש. בהשראת גילוייו הציע אבא למרדכי יפה איש הקבוצה לקרוא ליישוב החדש "גִיתות".* מרדכי יפה התלהב, אבל חבריו בחרו בשם "יפעת". שם זה מזכיר את שם היישוב "יפיע" הנזכר בספר יהושע יט, יב: "וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיע", והוא אף נשמר בשם היישוב הערבי הסמוך – יפיע.*

באזור הגבעות של יפעת התגלו עוד שרידים מתקופת שלטונה של רומי; הבולט בהם הוא מאוזולאום. במאוזולאום קמרון אבן גדול, שעל חללו הפנימי סגרה אבן גולל. במקום נמצאו מסמרי מתכת, שברי נרות חרס, וכלי זכוכית, בהם בקבוק בושם מוכסף. אני ממליצה לבקר בו. הוא נמצא בכניסה הצפון־מערבית של יפעת. היום בונים שם שכונה חדשה.

זאת ועוד, באותם ימים עברה דרך באורך כ־16 מילין בין העיר ציפורי ובין היישוב לגיו (היום מגידו). באמצע הדרך שכן היישוב גבת, הנזכר בתלמוד (יבמות סב:) "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".

המאוזולאום הרומי, קיבוץ יפעת 2020

*כשדנו בשם לקיבוץ הוצעו שמות רבים, ובהם: עָפְרַת, תִּמְנָת, לִבְנָת, גָּדִישׁ, גָרְנָת, בָּצְרַת, מִלֵּאת. ייתכן שהשם "גיתות" נדחה גם משום שבתוכו הדהד את שם אחד הקיבוצים שאנשי הקבוצה פרשו ממנו – גבת.

האומן יחזקאל עזרוני (1940–2017) חבר קיבוץ יפעת, צייר את אחת הגיתות הפזורות ביישוב.

על הלשון

במקרא יש שלושה מונחים למתקן הדריכה: גת, פּוּרָה ויקב. גת [...] כנראה מהשורש גנ"נ [...] שטח חקלאי מוגן. באוגריתית המילה גת ציינה מחסן או מרכז מנהלי של שטח חקלאי [...]. ייתכן שהגת שבה גדעון חבט חיטים [...] הייתה מרכז מנהלי. המילה פורה מופיעה פעמיים: פעם אחת היא כנראה יחידת נפח (חגי ב, טז), אך במקום אחר נאמר: "פורה דרכתי לבדי" (ישעיה סג, ג). באכדית פורה היא קערה עשויה אבן, וייתכן [...] שהכוונה למתקן קטן, אולי נייד. המונח יקב קרוב למילה הערבית וקב, בור החצוב בסלע, [...] במקרא היקב הוא בדרך כלל בור האיגום, למשל: במדבר יח, כז; ישעיה ה, ב; [...] אולם פעמיים הוזכרה דריכה ביקב: ישעיה טז, י; איוב כד, יא, ומסתבר שלפעמים המונח יקב ציין את המתקן כולו, כפי שהמונח גת ציין בדרך כלל את משטחה הדריכה.

מתוך: א' איילון, ר' פרנקל, ע' קלונר, "ייצור יין בארץ־ישראל בימי קדם", קתדרה 145, תשרי תשע"ג, עמ' 25

תגובות

בעקבות דבריי על "הכיסים בכרם" סיפר אמנון ידידי, בן מושב גבעת חן, שבילדותו היו ילדי הכפר מופקדים על הכנת הכיסים מנייר עיתון "דבר" ומדבק העשוי קמח ומים. עוד הוסיף שעצי הרימון המכויסים נראו כעצי חג המולד...

סיפורו של אמנון הזכיר לי שימוש אחר בעיתון "דבר", ששמעתי עליו מפי חברתי בת שכונת גבעת רמב"ם (היום גבעתיים). היא שהתה ערב פסח במחנה עבודה בגבת, והוטל עליה ועל חברותיה לנקות ולהבריק את החלונות בחדר האוכל. "כדי שהחלונות יבריקו" – אמרה להן אחת מחברות הקיבוץ הוותיקות – "עליכן להשתמש בעיתון 'דבר'. הוא המתאים ביותר למלאכה זו". היו אלה ימי הפילוג בין הקיבוץ המאוחד לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, הימים שבהם פרשו חברים מהקיבוצים גבת ורמת דוד והקימו את יפעת. עיתון "דבר" היה אז מוקצה בגבת, כי זוהה עם מפא"י (איחוד הקבוצות והקיבוצים). בגבת קראו את עיתון אחדות העבודה "למרחב"...

צעצועי הקינדר שלי