חיפוש

מעשה בשלושה צריפים...

הידעת, השמעת?

מילים: פניה ברגשטיין, לחן: לא ידוע


פזמון הידעת, השמעת, על הצריף שבג'בתא, שזכה להיות מקלט לְטַפָּהּ של גבת. ילדים אז בקבוצה מעט מן המעט שתי בנות שלושה בנים, כל הרכוש של גבת.

בקבוצה הייתה דלות, שמחה רבה סביב, ושכנו בהתחלה הבנים בצריף. סערו רוחות בליל, זעזעו חלון ודלת ומגן להם בצריף, לב המטפלת. הבנים גדלו מזמן והצריף נשכח הוא, זוהי דרך העולם, מנהגו הן כך הוא. הוא עומד עוד בתוכנו, שורו חברים, נא נזכורה לו כולנו חסד נעורים.


השיר בפי חבר גבת שלמה צפריר.

זהו אחד הפזמונים שהושרו בפי הגבתים, ובו מתואר צריף העץ ששימש בית ילדים בראשיתו של הקיבוץ.


ב־1951 העניקו יהודים מארה"ב שלושה צריפים שוודיים לשלושה ממנהלי צים. הייתה זאת מחוות הוקרה על תרומתם הייחודית להבאת מעפילים ארצה. אחד הצריפים ניתן לחבר קיבוץ רמת דוד יוסף ברפל (1896–1972), השני הוענק לנפתלי וידרא (1909–1987) והשלישי – לחבר קיבוץ גבעת חיים איחוד צבי יחיאלי (1905–1970).


ומה אירע להם, לאותם צריפים?


הצריף ברמת דוד, כפי שסיפרתי כבר ביומן הרשת, עומד עד היום על הדשא בקיבוץ.


"את הצריף הביאו בחלקים והניחו על הקיר האחורי של בית הילדים. [...] אף אחד לא ידע איך לבנות אותו. עד שהגיע לרמת דוד מאיר זלצמן [...] שהיה בנאי במקצועו, הקים את הצריף העומד על מקומו עד היום", סיפר יהונתן טל חבר הקיבוץ. עד 1954 יוסף ברפל ומשפחתו המורחבת התגוררו בצריף החדיש היו מים זורמים, שירותים, מקלחת ואפילו מטבחון. אחר כך שימש הצריף בין השאר מגורים של משפחות צעירות, חיילים, בני הנוער ושל מתנדבים, מועדון ואולפן (1964–1968), האומן דוד טל השתמש בו כאטלייה (1976–1981), ואחר כך אחסן בו הארכאולוג הימי אבנר רבן את הממצאים שאסף בסקר הארכאולוגי שערך באזור.



אירוע מיוחד שנחקק בזיכרונם של חברי הקיבוץ היה ביקורה של הלן קלר בצריף ברמת דוד בשנת 1952.










3 ביוני 1952, הצופה, עמ' 1


גם הצריף החיפאי עומד על מכונו עד ימינו. נפתלי וידרא מכר אותו לרב־החובל של אוניות המעפילים "חיים ארלוזורוב" ו"פאן יורק" גד הילב (1924–2009), אשר לאחר קום המדינה היה אף הוא בכיר בחברת צים. גד הילב הקים את הצריף במדרון רחוב לכיש בשכונת אחוזה על הכרמל, ובשל כך הוסיף גשר שהוביל מן השביל אל הקומה השנייה.



לימים נבנתה לצריף תוספת מבטון. היום הבית סגור ומסוגר, והצמחייה באזור מכסה אותו כמעט לחלוטין.


ומה עשה צבי יחיאלי חבר גבעת חיים עם הצריף? הצריפים השוודיים הללו הגיעו ארצה בימי הפילוג בקיבוצים, ולכן החליטו לחלק את הצריף ביניהם; קומה אחת קיבלו חברי גבעת חיים מאוחד וקומה שנייה – חברי גבעת חיים איחוד.


בגבעת חיים איחוד היה זה "צריף שהכיל שנים וחצי חדרים: באחד ישב המזכיר, לידו המזכירות הטכנית, בחדר השני ישבו מרכז המשק ומוסדות העבודה (מרכז עבודה וסדרן עבודה), ובחצי החדר הנוסף (באמצע) חילק סבא נחמני את העיתונים ואת הדואר, ובערבים קיבל שם מרכז הקניות הזמנות ממרכזי הענפים. בכניסה לצריף בכוך קטן היה מונח הטלפון הציבורי היחיד שבו ניתן היה לקבל שיחות חוץ".

א–ב. בניין המזכירות, 1953–1963

ג. בניין המזכירות, 1968

ד. הצריף השוודי מפורק ונארז, 1976–1977


לימים ב־1982 בימי מלחמת לבנון הראשונה החליטו בקיבוץ גבעת חיים איחוד לבנות בית קבע למזכירות, ופרסמו בעיתון מודעה. אלדד דולב מכפר ידידיה שהיה אז במילואים בלבנון, ראה את המודעה ומיהר לטלפן לדורית אשתו. באותם ימים ניסו בני משפחת דולב למצוא פתרון זמני למגורים בנחלת הוריה של דורית בת כפר ידידיה, וחיפשו קרוואן שנשאר מן ההתיישבות בסיני או קרון רכבת ישן. הצריף הוצא למכירה בסכום פעוט, והעסקה יצאה אל הפועל.


בתחילה חשבו בני הזוג שהצריף הוא פתרון זמני עד שיקימו את בית הקבע שלהם במושב, אך עם הזמן התאהבו בבית יוצא הדופן. הצריף הועמד על יסודות יצוקים בבטון, כפי שמכתיבים התְקנים, ורצפת הבטון הונחה על שרוולי פלסטיק מלאים בחציר כדי למנוע השפעה של תנועות הקרקע. קירותיו הפנימיים צופו גבס ואילו החיצוניים נשארו כבמקור. הגג הוא גג הרעפים המקורי. לימים בנו בני הזוג תוספת מאבן שמקושרת לבית. דורית קרמיקאית ואלדד חקלאי, וביתם מלא בשכיות חמדה שנאספו ברחבי העולם; פריטים מאוסטרליה ומניו זילנד שם שהו כמה שנים, שטיחים ממרוקו ועוד כהנה וכהנה.

א–ד הצריף מבחוץ

ה רצפת הפרקט הממוחזרת שהובאה מניו זילנד

ו–ז חלון ודלת מקוריים

ח חלון מסוגנן מניו זילנד

ט פינה בסלון

י–יא הגן


בגבעת חיים מאוחד פעלו בצריף במשך שנים רבות המזכירות והנהלת החשבונות, ועד היום הוא עומד באותו מקום;


בעודי משתפת את מאיה חברתי בסיפורם של הצריפים, היא הזכירה לי את הצריף בתמרת שהם גרו בו בשמחה ונחת במשך ארבע שנים, עד שבנו את ביתם בנהלל. את הצריף שכרו מטלי גורלי־טוראל, והיא סיפרה שהצריף הזה נקנה ב־1981 ממשפחת מרגולין בתל עדשים, לאחר שהיא ואישהּ חיפשו במשך כמה זמן צריפים בכל מיני קיבוצים. באותם ימים מכרו בהרבה יישובים את הצריפים ששימשו עד אז חדרי אוכל. הם חיפשו חצי חדר אוכל, ולא עלה בידיהם. טלי ציינה שהם אהבו מאוד את הצריף, ואף שלא היה בידיהם די כסף לבודד את קירותיו בצמר סלעים, הבית היה ממוזג כל ימות השנה.



ומאין הגיע הצריף השוודי הזה לתל עדשים? הצריף – מקורו בקיבוץ גת, שם שימש משנת 1949 בית מגורים לארבע משפחות. את הצריף העניקו לחברי הקיבוץ יהודים אמריקניים שרצו לסייע בקליטת העולים הרבים שהגיעו אז ארצה.








מעט מהצריפים השוודיים שהיו חלק מנוף ההתיישבות בארץ ישראל שרדו והם היו לשומרי הזיכרון ההיסטורי. הינה צריף בית ילדים ברגבים ששופץ ומשמש היום מועדון נוער.

ואי אפשר כאן שלא להזכיר כאן כמובן את שני הצריפים שהיו לסמל ימי הבראשית: צריף בן־גוריון בשדה בוקר וצריף הנשיא יצחק בן־צבי בירושלים;































ואם תרצו עוד מידע מאיר עיניים על צריפים שוודיים, הינה מצגת שהכינו בקיבוץ נחשונים על צריף הראשונים שלהם.

685586CCHTJY70248016187
.pdf
Download PDF • 6.82MB


תגובות

לאחרונה צילמתי עוד שני משוריינים: האחד בקיבוץ עין דור – שם הותירו רק את החלק הקדמי של הרכב והאחר – הטרקטור המשוריין בקיבוץ דן. זהו משוריין שיוצר רק אחרי מלחמת השחרור. שטחי הפלחה של הקיבוץ היו בשטח המפורז וגבלו בשדות החקלאים הסוריים, ומכיוון שהסורים התנכלו לחקלאים: הניחו מוקשים ואף ירו לעברם, הורכבו לוחות פלדה על הטרקטור, וכך היו החקלאים מדן יכולים לעבוד ממש על קו הגבול.



לפני כמה שבועות עסקתי בשימוש בכתב עברי קדום ביצירות אומנות, והינה לאחרונה גיליתי דוגמה מעניינית נוספת בקריית טבעון; דלת הכניסה לביתה של הציירת רינה ר. בקין (1934), ילידת גליציה, ששרדה בעת מלחמת העולם השנייה בגטו ובמקומות מסתור שונים ועלתה ארצה ב־1947.


בית רנה ר. בקין, טבעון, צילום: דינה רוט (מתוך סקר אמנות הקיר, יד יצחק בן־צבי)

עוד תמונות של היצירה אפשר לראות בסקר אמנות הקיר, יד יצחק בן־צבי


צעצועי הקינדר שלי


181 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול