נקודה למחשבה


לאחרונה בעקבות התערוכה המדוברת של האומנית היפנית יאיוי קוסמה חשבתי הרבה על נקודות. כמובן גם באומנות.



הזרם הפואנטליסטי, שהמשורר אברהם שלונסקי הציע לקרוא לו נקודיוּת ולצייר היוצר בסגנון זה – נקודאי, חביב עליי. כשביקרתי בראשית שנות השמונים בגלריה הלאומית בלונדון נפעמתי נוכח ציורו של Georges Seurat;











1894, המתרחצים ב־Asnières, ז'ורז' סרה















1890–1891, הקרקס, ז'ורז' סרה

את הציור הזה פגשתי ב־1991 במוזאון ד'אורסיי בפריז.











1887, איסוף הקש ב־Éragny, קמיל פיסארו

ביצירתו של פיסארו צפיתי במוזאון ון־גוך באמסטרדם כמה שנים אחר כך, ואלה כמובן רק דוגמות.


התערוכה של יאיוי קוסמה (1929–) במוזאון תל אביב סקרנה אותי הן בשל יצירתה העיטורית יוצאת־הדופן ופורצת־הדרך, הן בשל סיפור חייה הלא־פשוט.

נשאבתי עם הזרם ויחד עם בכורתי טליה באנו לבקר בתערוכה. לא נפעמתי, אבל מצאתי את עצמי מתבוננת מסביבי והוצפתי בנקודות... זה החל כשחנינו בחניון המוזאון.

והינה בכניסה קיבל את פנינו הציור של אמן הפופ ארט רוי ליכטנשטיין (1989) אף הוא עשוי בחלקו נקודות. זהו דיפטיך (שני לוחות שטוחים המחוברים יחד) שנוצר במיוחד לחלל זה, אקריליק על לוח עץ ושמן על בד, 7X8.4 מטר כל אחד מהלוחות.

על הציור.

ואז פגשנו שני מבקרים עוטי מסכות... מנוקדות. הם ניאותו להצטלם ואמרו שהמסכות נבחרו באקראי.











וכשקינחנו את הסיור בקפיטריה ראינו את בקבוקי הסנגרייה של חברת Lolea sangria.












יאיוי נולדה במצומוטו שביפן, החלה לצייר כבר בבית הספר היסודי, אך אימהּ המתעללת נהגה לקחת את הציורים ממנה. האֵם גם דרשה מבתה לעקוב אחר האב שניהל רומנים עם נשים אחרות. כל אלה השפיעו על נפש הילדה הרכה, וכשהייתה בת עשר החלה יאיוי לחוות הזיות מעין "הבזקים של הילת אור או שדות צפופים של נקודות״. בהזיות אלה דיברו אליה פרחים ודפוסים בבדי הבגדים שלה "קמו לתחייה", משתכפלים ובולעים אותה פנימה. ילדותה הטראומטית והחזיונות שחוותה מאז הם המקור לסגנון האמנותי שלה, כך היא נוהגת להסביר.



ב־1948 החלה יאיוי קוסמה ללמוד ציור בקיוטו ופיתחה עניין בסגנון המערבי. היא הייתה אחת הנשים הראשונות ביפן שלמדו אומנות ומשנות החמישים הציגה את יצירותיה. ב־1957 עברה לניו יורק והחלה להיות מקושרת לתנועת הפופ ארט. עקב מצבה הבריאותי חזרה ב־1973 ליפן וארבע שנים אחר כך אשפזה את עצמה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, משם היא ממשיכה ליצור עד היום. ב־2017 פתחה את מוזיאון יאיוי קוסמה בטוקיו, בקרבת בית החולים שבו היא מאושפזת.


מצילומיה של דינה רוט



התערוכה עודדה יצירה בבתי הספר. הינה למשל "החדר הלבן" שראיתי ב"חמ"ד טל חיים";


אצל מאיה חברתי יש אוסף קטן של בובות בבושקה. שימו לב ליפנית שביניהן;










נקודה אחרת שנתקלתי בה לאחרונה היא בסיפור קורותיו של קיבוץ אפיקים. ב־1932 עלו חברי הקיבוץ לקרקע וכינו את עצמם "הנקודה" או "טוצ'קה" (Точка) ברוסית, עד שההוגה והמחנך יעקב פלמוני חבר דגניה א הציע להם להיקרא "אפיקים", שכן היישוב ממוקם בין אפיקו של הירדן לאפיק הירמוך. לאחרונה תיעדנו ב"סקר אמנות הקיר בישראל" של יד יצחק בן־צבי ציור קיר על מקלט באפיקים. את הציור עשו חברי הקיבוץ לפי תצלומים מן הארכיון וקראו ליצירה "הטוצ'קה – מראה מקום".


היצירה ב"סקר אמנות הקיר בישראל".


בפינה "דקה ישראלית" בגלי צה"ל שודרו ממש לאחרונה פינות על נקודות;

1. נקודה – ירחון שהוציאה לאור תנועת "אמנה" (1980–2010). אחר כך מוּזג עם "מקור ראשון".

2. חומט נָקוֹד – הנקודות בצידי גופו מסייעות בהסוואתו.

3. הניקוד הטברני – הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של הטקסט המקראי בפי יהודי העיר טבריה בראשית ימי הביניים. העברית בת ימינו משתמשת בסימנים של השיטה הטברנית, אולם משמעותם וכלליהם שונים מן המקור.

הינה יצירה שמוצבת כמובן בטיילת בטבריה, וממחישה את משא סימני הניקוד הטברני, היוצר דוד פיין, 2008


יצירה מעניינת נוספת ניצבת משנת 2000 נמצאת בגן הטכנולוגי ליד קניון מלחה בירושלים – יצירתו של בוקי שוורץ; ביצירה מוצגות אותיות הא"ב בגופן אהרוני וביניהן פזורים כדורים וגלילים המסמנים את סימני הניקוד.









4. 11 הנקודות בנגב שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז: אורים, בארי, בני דרום, גל און, חצרים, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה וקבעו עובדות בשטח.










פסיפס שיצר שמעון אגסי, חבר קיבוץ שובל, לרגל 50 שנה לעליית 11 הנקודות, צילום: מיכאל יעקובסון.

האזינו לדקה ישראלית בנושא.


ועוד נקודה – הנוקטה (نقطة בערבית) נקודת משמר: תחנת נוטרים או תחנת משטרה בתקופת המנדט הבריטי. ברבים מן היישובים אפשר עדיין לראות את המבנה שלה. בגבת הנוקטה הייתה על גג הסילו בימים ההם.


הנוקטה: משמר הנגב, רוחמה, יד מרדכי, מענית ותל שמרון (צילום: אלי אלון)


על הלשון

בעברית בת־זמננו יש אין־סוף שימושים למילה "נקודה". הינה חלק מהם: סימן עגול, סימן פיסוק בסיום משפט, סימני הניקוד, סימן הכֶּפֶל, סעיף אחד מתוך כלל עניינים, ציון של זכות או חובה בתחרות או במבחן (כמו הנבחרת ניצחה בהפרש של חמש נקודות), יחידת מדידה (למשל מדד יוקר המחייה עלה בשתי נקודות) ומקום התיישבות.


במקרא אנו מוצאים מהשורש נק"ד (הקרוב לשורש נק"ז הארמי ונק"ט הערבי) את שם התואר נָקֹד: "אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא" (בראשית ל, לב) ומבאר רש"י "מנומר בחברבורות דקות כמו נקודות", ואת שם העצם נקודה: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" (שיר השירים א, יא), לדברי הפרשנים אלה תכשיטי זהב או כלי זהב המקושטים בנקודות כסף. (המילה נוקד (רועה צאן) – מקורהּ כנראה בשורש אחר).



אביגיל בתי ואני בשמלות מנוקדות...


תגובות

רחלי יטבת מארכיון גבת הוסיפה עוד פרטים על בית התרבות "בית הרשל": "בשלושת הקירות האחוריים של הבמה יש מעין רמפה ומחלונותיה הצרים צפו מבעד לחרכים על הפורעים הערביים בעמק מעלול. כיום מאוחסנים שם בבטחה הציורים הענקיים שהכינו לקישוט חדר האוכל בפסח בני גבת אבי קצין (שנות השישים) ועמוס שבח (שנות השבעים)".


הינה אחד הלוחות שצייר אבי קצין לכבוד החג;

צביה חברת גבת ובת קיבוץ עין כרמל סיפרה לי שגם ״שלישיית ואדי המערות" מעין כרמל הופיעה בערב הפזמונים בהדרכתו של המלחין מוני אמריליו.


אתמול ביקרתי ב"מוזאון מעלה החמישה", שם מוצגים חפצים ששימשו בקיבוץ בכל תחומי החיים: במכבסה ובמתפרה, בחדרי החברים ובמועדון וגם כמובן בחדר אוכל. צילמתי שם עוד שולחן ערוך לארוחת בוקר ובו מוגשת בין השאר חצי ביצה קשה, ראו יומן הרשת שלי ארוחת הבוקר הישראלית.




צעצועי הקינדר שלי



113 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול