שלום לכם, קוראיי היקרים, בשבוע שעבר פרסמתי את יומן הרשת מספר 62 – 62 שבועות חלפו להם ברוב הנאה ובעניין, שבוע אחרי שבוע פרסמתי יומן רשת חדש. ואני הנותנת סימנים בכל דבר בחיי חשבתי שבאה העת לשינוי: בגימטריא 62 הוא סב – סמדר ברק. מעתה אפרסם אפוא את יומן הרשת אחת לשבועיים.
ובכל זאת משהו קטן לכבוד ט"ו בשבט, שזה עתה חלף עבר.
במסגרת פעילותי במיזם של יד יצחק בן־צבי "סקר אמנות הקיר בישראל" תיעדתי יצירות קיר במושב כפר ויתקין. בין השאר נשלח אליי ציור על בית משפחת אבני מראשוני הכפר, וזהו סיפורו.
השקדייה, בית משפחת אבני, 2011
את הציור צייר רוני גולדברג בהזמנתו של בעל הבית גדעון אבני. הוא התלהב מהציור שצייר גולדברג על מחסן האספקה של כפר ויתקין.
כפר ויתקין 1930, ציור: רוני גולדברג, 2011
הציור על בית משפחת אבני נעשה בחלקו לפי תצלום שבו נראים גדעון אבני הילד וילדה (בלתי־מזוהה) רוכבים על חמור. לזה הוסיף הצייר את דמויות הוריו של גדעון: פועה ואברהם אבני וסיפר בציורו סיפור מסיפורי המקום;
וזהו הסיפור: באחד הימים חזר לביתו גדעון והוא עצוב. הוא שאל את הוריו מדוע בכפר שלהם לא גדלה אף שקדייה (השם הרשמי: שקד), הרי בקרוב יחול ט"ו בשבט, ובגן שרים שירים ומספרים סיפורים רבים על השקדייה. לשמע דבריו של גדעון, החליט אביו לעשות מעשה – כך מספרים בדברי ימי הכפר – ובאישון לילה יצא אל שטח מרוחק מן היישוב ובידו מעדר. שם עקר מן האדמה עץ שקד פורח, העביר אותו לכפר ויתקין ושתל אותו. למוחרת בבוקר יצאו ילדי הכפר מבתיהם, ולעיניהם נגלה עץ השקד הפורח במלוא תפרחתו... אומרים שהעץ עדיין צומח במקום. אגדה של מקום המעלה גם שאלות קשות של מוסר...
תגובות
רבות היו התגובות החמות להעלאת סיפורן של ניצנים, שער הגולן ומסדה, תודה לכם.
עידו בסוק ידידי סיפר שהוא שמע שבחים על אודות משה ראב"ד, סבהּ של נגה, כשעסק בביוגרפיה של שמחה רוטנברג. השניים הם בני העיירה סטאשוב (אז במערב פולין, היום יותר במרכזה). קישרתי בין השניים, והתברר ששמחה רוטנברג הוא האיש שנשא את ההספד על משה ראב"ד. הביוגרפיה שלו התפרסמה בספר של עידו בסוק "עלילות נעורים: אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים מפולין בין שתי מלחמות העולם" (2011).
יונה ידידתי בת תל יצחק הזכירה שילדי ניצנים פונו בתחילה לקיבוצהּ.
ועוד בעניין שדנתי בו בעבר – שמות המחזורים של בני הקיבוצים. לאחרונה גיליתי שבקיבוץ כפר גלעדי נוהגים כבר עשרות בשנים לעצב בעץ את סמל הקבוצה, וכל הסמלים מעטרים את חדר האוכל של הקיבוץ. הינה כמה מהם;