חיפוש

פעם היו פה שדות ירוקים...

הינה השיר Greenfields בביצוע המקורי של The brothers four, תיהנו.


דפנה אחותי שלחה לי את הגרסה הצרפתית, שרים Les Compagnons de la chanson.


ירוק הוא הצבע של הטבע; בצבע הירוק הבהיר צובעים את קירות בית החולים; עליות בשערי המניות בבורסה מסומנות בירוק ו"ירוקים" הם שטרות הדולר האמריקני; הקו הירוק הוא קו הגבול של ישראל כפי שנקבע בהסכמי שביתת הנשק ב־1949. אור ירוק ברמזור משמעותו: מותר להתקדם; בפוליטיקה הצבע הירוק הוא סמלן של מפלגות ששמו להן למטרה לשמר את איכות הסביבה ומותגים המסומנים במילה green או צבועים ירוק יוצרים אצל הצרכנים את התחושה שהם בריאים וידידותיים לסביבה: מגבונים אקולוגיים, לחמים אורגניים ומגוון קטניות, בירה ורהיטים.


כששואלים אותי מהו הצבע האהוב עליי, איני מהססת: ירוק על שלל גווניו. בצעירותי אהבתי ירוק־חאקי וירוק־זית, אולי בהשפעת אימא ואולי משום שהגוון הזה הבליט את עיניי, ואני בוודאי אחת החיילות היחידות שנהנתה ללבוש את מדי צה"ל בגלל צבעם... היום אני אוהבת גם גוונים אחרים כגון ירוק־דשא, טורקיז.



כשעברתי לגור ברחוב אנילביץ בקריית היובל, הבנתי שמעתה איני גרה בקריית היובל אלא בקריית היובל הירוקה – שם תואר שנהוג היום להוסיף כדי לתת תחושה שאף שאתה מתגורר בעיר, ביתך טובל בטבע...











בשני מרכזי תעשייה בארץ: משגב וכנות – יש רחובות הנושאים שמות של צבעים: רחוב כחול, סגול, אדום, ירוק וכן הלאה. בחיפה יש רק רחוב אחד הנושא שם צבע – רחוב הירוק (אגב גם בעיר הסמוכה נשר יש רחוב בשם זה). על שלט הרחוב מוסבר שהשם ניתן לו, משום שבעבר האזור התאפיין בצמחייה עשירה ובבוסתנים. אחרים אומרים שהשם הוא תרגום השם הערבי "אל־אח'דר" (הירוק) – כינויו של אליהו הנביא.

ממדריך הטיולים אוהב־חיפה גלי נחום שמעתי הסבר אחר; בשנת 1911 נטע האגרונום אליהו בלומנפלד באזור זה כרם זיתים, ולידו סייעה חנה מייזל. היא נטעה במקום עצי שקד ואורנים, גינת ירק ופרחים. באחד הימים התייצבה בגן רחל בלובשטיין שרצתה להכשיר את עצמה בעבודת האדמה וביקשה לעבוד איתם. סיפרה על כך חנה מייזל: "האדמה שעיבדנו הייתה קשה ומלאת אבנים. עצי הזית הקשישים היו מוזנחים וקשים לטיפול. עייפות היינו שבות לפנות ערב, ועלינו רק דאגות של משק ביתנו. מבעוד ערב היינו מכינות תבשילנו ליום המוחרת. אך רחל לא התאוננה מעולם על קשיי העבודה ועל דלות המזון, אף לא הרגישה את הבדידות. להפך. היא הייתה כל הזמן עליזה, מלאת הומור והמטירה עלי פסוקי תנ"ך וקטעי שירה. רחל אהבה את הטבע, את הארץ ואת העבודה בה ולמענה. המאמץ שנדרש ממנה להסתגל לעבודה גופנית ולאמן את ידיה הרכות ואת אצבעותיה הדקות – שהיטיבו לנגן ולצייר – להחזיק נכון את המעדר ('לנגן במעדר', כלשונה) ואת המזמרה – מילא את כל ישותה הנפלאה. ההרגשה שהיא תוכל לכל אלה ושהיא תגיע למטרתה הנכספת להיות עובדת אדמה בארץ, מילאה אותה אושר ושמחה. לכן זכרה את הימים האלה בחיבה. ואחרי זמן ביטאה זאת בשירה 'גננו'", לפי אורי מילשטיין [http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-1406.htm]


לחנה מייזל

גננו

אַתְּ זוֹכֶרֶת? אָבִיב וּבֹקֶר

(הָאָבִיב, הַבֹּקֶר – אַיָּם?)

לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל – גַּנֵּנוּ,

וּמִנֶּגֶד לוֹ – כֹּחַל־הַיָּם.

אַתְּ מִתַּחַת לָעֵץ עוֹמֶדֶת

וַאֲנִי עַל בַּד, כְּצִפּוֹר;

בְּצַמֶּרֶת זַיִת מָכְסֶפֶת

עֲנָפִים מַשְׁחִירִים נִזְמֹר.


וְרִשְׁרוּשׁ מַשּׂוֹרֵךְ מִלְּמַטָּה

כֹּה קָצוּב מַגִּיעַ אֵלַי,

וַאֲנִי מִמַּעַל עָלַיִךְ

מַמְטִירָה קִטְעֵי חֲרוּזַי.


אַתְּ זוֹכֶרֶת? בֹּקֶר וָאֹשֶׁר...

זֶה הָיָה, זֶה אֵינֶנּוּ יוֹתֵר.

כָּאָבִיב הַקָּצֵר בְּאַרְצֵנוּ

כֵּן אֲבִיב־הַיָּמִים הַקָּצֵר.


הינה השיר בלחנו של נחמיה בן־תור.

על קיר הבית בשד' אבא חושי 42 על הר הכרמל תלוי תבליט מתכת שיצר האומן גרשון קניספל, והמוטו שלו הוא השיר "גננו".




כפר הוא ירוק זה מובן מאליו, ולכן מן הסתם לא תמהנו מעולם מדוע קראו לבית הספר שנוסד ב־1950 כפר הירוק, בית הספר שהוקם כדי להשריש בבני הנוער שהתחנכו בו את ערכי הציונות, הסוציאליזם והחלוציות באמצעות עבודת אדמה. מייסדו גרשון זק קרא לו כפר הירוק על שם... דוד בן־גוריון (גרין), אולם העובדה הזאת נשכחה לחלוטין והחלו לקרוא לו "הכפר הירוק". 20 שנה אחר כך שונה שמו ל־הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול....









וגם עיר ירוקה יש לנו: חדרה, שמקור שמה במילה הערבית: الخضيرة (אל־חְ'דֵירַה, "הירקרקה"). חדרה זכתה לשם זה על שום הצבע הירוק של הביצות בסביבה, צבע שיצרו האצות שהתפתחו בהן.


עוד מידע על כך ועל עוד ירוקים אפשר לקרוא ביומן הרשת עונ"ש.


על הבית הירוק למדתי מהמשוררת רות אלמוג, שכותבת מזיכרונותיה במוסף הספרות של "הארץ". באחד הפרקים היא סיפרה על השירות הצבאי שלה. "נתנו לי הצבה למחנה מודיעין ביפו. 'איפה זה?' 'זה סודי', אמרה הקצינה, 'תשאלי ביפו'. אחרי ביקור בכמה מחנות ביפו הגעתי לבית הירוק בעג'מי. שם עברתי קורס מודיעין שעליו פיקד סגן חמוד בשם מרדכי גילולה, שהיה לימים אגיפטולוג מפורסם. [...]


הבית הירוק, צילום: נעמי שוט, שנות השמונים


יום יום הייתי נוסעת לעג'מי לבית הירוק ולומדת לקרוא מפות ולהתמצא בשטח בעזרת הכוכבים. לקח לי זמן רב להבין שהקורס היה מסווה לבדיקה ביטחונית. בעיקר חיפשו קומוניסטים. [...] הבית הירוק שוכן ברחוב יפת [91] בצומת חאג' כחיל. הוא בנוי בסגנון 'אר־דקו' ותקרותיו היו מעוטרות בציורים. למדתי שנבנה ב־1934 על ידי שייח' עלי, סוחר אריגים ופרדסן מיפו. בזמן מלחמת השחרור נטש שייח' עלי את יפו והבית נתפס על‏־ידי צה"ל. השתכנה בו מחלקת המודיעין. כיום משמש הבית כבית־דין צבאי. מה שלמדתי מן הקורס היה לנווט לפי מפות ולשמור סוד", 10 במאי 2021.




















הבית הירוק, 2021


לפני כמה שבועות ביקרתי בקיבוץ רמת דוד (הסמוך לגבת) וגיליתי שם את הצריף הירוק.


סיפורו מרתק, והינה קיצורו:

את הצריף הירוק שהגיע לארץ באוניית צים ב־1951 יחד עם עוד שני צריפים העניקו יהודים מארה"ב לאנשי צים על פעילותם בהבאת עולים. לרמת דוד הביא את הצריף חבר הקיבוץ יוסף ברפל, איש הוועד המנהל של צים. השניים האחרים ניתנו לאנשי צים נפתלי וידרא (חיפה) וצבי יחיאלי (שהביא את הצריף לגבעת חיים וזה פוצל לימים בין האיחוד למאוחד). עד 1954 יוסף ברפל ומשפחתו המורחבת התגוררו בצריף הייחודי והחדשני, שהיו בו מים זורמים, שירותים, מקלחת ואפילו מטבחון. אחר כך שימש הצריף מגורים של בני הנוער ושל מתנדבים, מועדון ואולפן.

עוד פרטים אפשר לקרוא בקישור זה.


בשנות השמונים פתחו בירושלים בני הזוג נדין (הצרפתייה) וברי סיבול (הדרום־אפריקני) את מסעדת "המשק". השניים החיים במושב נס הרים בהרי יהודה ומנהלים אורח חיים טבעוני, חשו אז שחסר מקום בירושלים שיגיש אוכל צמחוני, טעים ושווה לכל כיס. לימים נסעו ללמוד נטורופתיה באנגלייה וסגרו את המסעדה. כששבו ארצה ב־1992 פתחו מסעדה טבעונית חדשה Village Green. המסעדה זכתה להצלחה רבה והם פתחו עוד סניפים בעיר. הכרתי אותה כשפעלה בבית יואל, ברחוב יפו 33, ואף שאיני טבעונית אהבתי עד מאוד לסעוד בה. היום אפשר רק להזמין אוכל מהמטבח הביתי שלהם: 054-4565693. לאחרונה הזמנו הביתה אוכל לערב שבת: פיצה, קיש ברוקולי וסלט ירוק עם אגוזי מלך, המשלוח הגיע בזמן והאוכל היה טעים מאוד. ועוד פרט קטן: שאלתי מאין שאבו את שם המסעדה, וברי סיבול הסביר לי שהם בחרו בו בעקבות שהותם בכפר אנגלי בעת לימודיהם. Village Green הוא ביטוי אנגלי המתאר את מרכז הכפר, שהוא כר דשא מוריק ובו מתרחשת הפעילות הציבורית של תושבי הכפר: התכנסויות לרגל חגים ופסטיבלים, שווקים וירידים.












לצמח הקנביס כינויים רבים, ואחד מהם הוא ירוק או באנגלית green. אני אוהבת לבקר אומנים בסדנותיהם, לראות את בית היוצר, את יצירותיו ולעיתים לקנות לעצמי משהו... בשנת תש"ע (2010) ביקרתי עם אימא והבנות אצל אומן גרוטאות המתכת נסים לוי (הגלריה של סבא) במושב צפרירים, נהנינו משלל יצירותיו מלאות־ההומור ושופעות־הדמיון וקניתי צלחת שנשאה חן בעיניי.

לימים הבנתי שהצלחת צורתה צורת עלה הקנביס...



ובעוד עשב ירוק נזכרתי לאחרונה בביקור במוזאון מגדל דוד: עשב עשוי־זכוכית – יצירתו של האומן דייל צ'יהולי שהציג במקום בשנת 2000.




על הלשון

אבן הג'ייד, שהיא מינרל קשה ודק־גרגר וצבעיה מבהיקים בגוני גוונים: ירוק, סגול ואפור־שחור, שימשה כבר מימי קדם אבן חן בכל רחבי העולם מדרום אמריקה עד סין. הנה קטע מבריאת העולם על פי המיתולוגיה הסינית, בתיאורו של דן דאור: "כשעמד למות [פאן גו] התחוללו תמורות בגופו. מנשימתו נוצרו הרוח והעננים ומקולו נולד הרעם. עינו השמאלית נהייתה לשמש, והימנית לירח… השער על עורו נהפך לעשב ופרחים ועצים, שיניו ועצמותיו למתכות וסלעים, זרעו ולשד עצמותיו נהפכו לפנינים ואִיחָד". את המילה איחד חידש דאור לג'ייד. חידושו מתבסס על דמיון צליל למילה שמקורה בשפה הספרדית: Piedra De La Ijada, שמשמעה אבן המותן [החלציים]. שכן כשכבשו הספרדים את דרום אמריקה הם למדו שלאבן זו יש סגולות מרפא למחלות של אזור הכליות. מילה דומה יש באנציקלופדיה העברית – יַדָּה. במילונים עבריים אין מילה עברית מקבילה לג'ייד, אך בפי העם וגם בפי תכשיטנים האבן מכונה ירקן. שם זה אינו מדויק כלל וכלל, מפני שצבעיה של האבן מרובים. באקדמיה ללשון העברית נקבעה המילה ירקן רק לתיאור הגוון הירוק המאפיין את האבן ולא לאבן עצמה. לצד ירקן היו שהציעו יַרְקֶנֶת וירוּקית, אך כל אלה הצעות ומילה רשמית אין. אבן מחפשת שם.


הקטע שכתבתי שודר בקול ישראל ב־2014 בפינה "רגע של עברית" בעריכתה של רותי אלמגור־רמון.



ובטרם חתמתי יומן רשת זה הבחנתי לפתע בשם חדש על מלון ישן בירושלים – מלון Vert [ירוק בצרפתית], הלוא הוא מלון קראון פלאז'ה (או הילטון או הולידיי־אין תלוי בתקופה). הבעלים של המלון משפחת דיין הכריזו על מותג חדש הנושא איתו ניחוח של טבעיות ובריאות.

בפי הישראלים: וֵרְטְ, אך בצרפתית אין לבטא את ה־t. ביקרתי בגלגול החדש של המלון, הוא עדיין בהרצה, עוד לא כל כך ירוק, אבל מהקומה ה־21 נשקף נוף יפהפה: ירושלים נפרשת לפניך על שלל בנייניה: גגות, צריחים וכיפות ורחוק רחוק לפאתי מזרח רואים היטב את הר הזיתים ואת הר הצופים.


ומהו הירוק שלכם?


תגובות

השבוע טיילתי בקיבוץ אפיקים, וראיתי ליד בית אחד את לול התרנגולות הזה; מחווה ל"דירה להשכיר";



צעצועי הקינדר שלי


116 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול