פתפותי ביצים*

*אוסף של קליפות ביצים שבורות, ובהשאלה: דברי הבל וסרק.

שימו לב לקרבה למילים פַּת, פְתִיתִים.


בשנת 1938 הקימה סבתי רחל ברקו (אֵם אבי) לול תרנגולות בחצר הבית ברחוב א' בקריית חיים. היא מכרה את הביצים שהתרנגולות הטילו וכך הגדילה את תקציב המשפחה. בביתי אני שומרת את משקל הביצים ששימש אותה.

לימים כנערה עבדתי בלול התרנגולות בגבת, נהניתי לאסוף ביצים וחששתי משריטות בעלי הכנף הללו. כך תיארתי את העבודה במסגרת משימות בר־המצווה.

"בבית האימון אנו מחלקות תערובת לאפרוחים הקטנים, חביבים, [הם] מאוד מוצאים חן בעיניי. אני מנקה להם את השקתות. האפרוחים פה הם בני יום ומקבלים את מזונם על ניירות. [...] אחר כך אני מחתימה ביצים וזו עבודה קלה ונעימה. בסוף הלכתי לאסוף ביצים, העבודה הולכת לנו מהר, אף על פי שבהתחלה אני מפחדת מהתרנגולות התוקפניות, אך אין דבר. זה עובר חיש קל, ואנו כבר שותות קפה וגומרות, ומאחוריי יום עבודה של 8 שעות".





בית האימון, קיבוץ גבת



על הלשון

המילה בֵּיצָה נגזרת מן השורש בו"צ, בדומה למילים המקבילות לה בארמית ובערבית. שורש זה – משמעוֹ לָבָן (בערבית أَبْيَض הוא הצבע הלבן). מן הסתם גם הבד המפואר בּוּץ נקרא כך כי בשל צבעו: "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (אסתר א, ו). ל"ביצה" יש שימושים שונים בעברית ובהם: גוף סגלגל המכיל חלבון וחלמון, אשר ממנו מתפתח בעל חיים, ביצים כמאכל אדם ואשכים.


שנים שאיני חיה בקיבוץ ובוודאי התרחקתי מעבודת הלוּל, אבל צורת הביצה מרתקת אותי ושמתי לב שהיא נושא אהוד על אומנים בכל הדורות. הינה מקצתן.


הביצים כמזונו של אדם














1600 (בערך), ביצים מטוגנות, Georg Flegel













1618, זקנה מטגנת ביצים, דייגו ולסקז


















1732, טבע דומם, Jean-Baptiste Simeon Chardin

















1756, הביצים השבורות, Jean-Baptiste Greuze














1865, טבע דומם, פול סזאן










1907, טבע דומם, קלוד מונה


















1961, בייקון וביצים, Claes Oldenburg












1990, יונתן טל

את הציור הכין הצייר חבר קיבוץ רמת דוד יונתן טל במשך חצי שנה כשלמד בסמינר אורנים וכך סיפר: "לקחתי מחדר האוכל ביצים קשות וכל שבוע המשכתי לצייר עד שהסירחון הרקיע שחקים ונשארתי לבד בכיתה, ואז תוך שעה סיימתי אותו".













1969, ספסל־ביצה, המוזאון פתוח Hakone (יפן)












1982, מחזור החיים, ז'וז'י שינדלר

צילום: חן ברנט, מתוך "סקר אמנות הקיר בישראל"













2019, ארם גרשוני


דומה שהביצים ריתקו את האומנים גם בשל פניהן המגוּונות; בוקעים מהן חיים חדשים, טמונים בתוכן סודות ורזים, הן קשות מבחוץ ורכות מבפנים. שלא לדבר על צורתן הסגלגלה והרכה, הבולטת בין צורות גאומטריות זוויתיות. הינה אי־אלו דוגמות ליצירות אומנות שהביצים בהן מבטאות משהו מן הדברים הללו.


הביצים כמקור החיים וכסמל הפריון;

1472–1474, המדונה, פיירו דלה פרנצ'סקה; 1495–1505, יום הדין, הירונימוס בוש, 1510–1520, לדה והברבור, Cesare da Sesto


1936, תפישה אל־חושית, רנה מגריט; 1937, המטמורפוזה של נרקיס, סלוודור דאלי


1967, חתן וכלה בשמי ניס, מארק שאגאל; 1974, מוזאון דאלי (פיגרס בספרד)


במוסף "תרבות וספרות" של הארץ, 1 ביולי 2022, ציטט אברהם בלבן תיאור של נתן אלתרמן. כשקראתי את זה, נזכרתי בציורו של מארק שאגאל: "חלמון־שמש גדול נִצלה במחבת השמים הכחולה".


סגלגלותן של הביצים;

1910, המוזה הנרדמת, קונסטנין ברנקוזי; 1922, קרש וביצים, ז'אן ארפ; 1924, ראשית העולם, קונסטנטין ברנקוזי; 1939, הביצה החלולה, אלכסנדר קלדר; 1982, אנדי וורהול; 1994–2006, ביצה סדוקה, ג'ף קונס; 1998, ניקי דה סנט־פאל


ביצי פסלים;

2008, הביצה שהתחפשה, יעל ארצי; הביצה, המדיטק בחולון; 2000, Stone Egg, אנדי גולדוורת'י בבריטניה; 2004, ביצת הגלקסיה הקוסמית, אנדרו לוגאן בארצות הברית; 2006, שער העננים, אניש קאפור, ארצות הברית; 2019, Joanna Rajkowska בבריטניה


הפסלת Joanna Rajkowska יצרה פסל בצורת ביצה של שַחרור מצוי. כך רצתה להסב את תשומת הלב של אנשי העיר לבעלי הכנף החיים בסביבתם. כשקְרֵבים אל הפסל אפשר לשמוע את קולות גוזלי השַחרור בעת תהליך הבקיעה מן הביצה.






אתם מוזמנים להאזין.

ויש גם אומנים שביצירותיהם עסקו בביטויים עם ביצים;

מתוך משלים הולנדיים, פטר ברויגל האב, 1559 – איור לביטוי "לשמור את ביצת התרנגולת ולא את ביצת האווז", משל שעניינו בחירה מוטעית.

ההדבקים (הקולאז'ים) של האומן הגרמני Volker Kühn: אווזה מטילה ביצי זהב (2000) ו־Ach du dickes Ei (מילולית: או, איזו ביצה שמנה?!) – ביטוי שמשמעו "לכל הרוחות".

הצייר האקטיביסט בנקסי ביטא בציורו את השאלה הנצחית: אז מה קדם למה?


לסיום אציג כאן שלוש אומניות ישראליות שהן גם מכרות שלי, וביצירותיהן השתמשו גם בביצים – כל אחת בדרכה.


הילה חבקין (סיפרתי עליה ביומן הרשת ונתן לאותיות רוח ונפש) ציירה את ציוריה העדינים על ביצי יען. ראיתי את היצירות בביתה, ולשמחתי בשנה האחרונה הן מוצגות באגף הנוער של מוזאון ישראל (עד ה־31 באוגוסט 2022). יפהפיות.



עוד על האומנית ועל התערוכה "מה קדם למה: הסיפור או הביצה?"


על יצירותיה העוסקות בשבירה ואיחוי של האומנית זיוה בן־ערב רבינוביץ' סיפרתי ביומן הרשת שברו את הכלים. לאחרונה הציגה אף היא מיצב שחומר הגלם שלו הוא קליפות ביצים, וכך כתבה;


מתגלה ונסתר

יריעות כמו מרחפות על מיתרים כמעט בלתי נראים.

חוט תפירה דק, לבן מחבר שברי קליפות ביצה ליריעה,

היא מרהיבה, רבביה קליפות שברים, אור ואוויר

כמו דואה על מיתרים שקופים בחלל.


מרחב של יופי, של התפעמות,

נרעדת מתוכו קדושה

הרחק הרחק מחולין.

והחולין – קליפות שבריו, חוטו, אווירו ואורו, תוכו.

בית, חומרים, צניעות, עמלנות, השתקפות,

צלול, לבן, מופשט, מעט.

מרחפת פליאה

מהותה במתגלה ובנסתר.


כהיכל להכיל ולשהות,

בשקט ובאיזון עדין

מתאפשרת תנועה פנימה,

בו מתרחש דבר

במתגלה ובנסתר.



ואחרונה חביבה עליזה אולמרט. את עליזה הכרתי דרך חברתי המנוחה לוצ'י וביקרתי כמה פעמים בביתה.

מתוך התערוכה "תיקון", 2005


בראשית שנות האלפיים יצרה עליזה יצירות בקליפות ביצים. הינה כמה מהן (לעיל). במיוחד זכורה לי קערת האמייל העמוקה, שהועמדה על שולחן מרפסת בית המשפחה. בתוכה הוערמו ביצים מרוקנות מתכולתן – זו על גבי זו, ובראש הּערימה הונח טנק,,, טנק מפלסטיק...


תגובות

בעקבות הסיור בציורי הקיר המעטרים את אזור התעשייה תלפיות שלח לי אבי חברי מצגת של ציורי קיר מקוויבק שבקנדה. הציורים – רובם עשויים כאחיזת עיניים (trompe l'oeil), הינה היא;

STUNNING MURALS ON THE WALLS OF OLD QUEBEC CITY
.pps
Download PPS • 4.23MB

באחד מיומני הרשת עסקתי בגיתות, שאבא תיעד בגבעות קיבוץ יפעת. לימים התוודעתי ליצירות של חבר קיבוץ יפעת יחזקאל עזרוני (1940–2017), ובהן ציור של אחת הגיתות הללו.




צעצועי הקינדר שלי


92 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול