אל ציורי הקיר במרחב הציבורי התוודעתי בפריז בשנת 1990, עת שהיתי שם במשך שנה, לימדתי עברית וחגגתי את השפע שהציעה לי העיר הזאת. את הציורים הראשונים פגשתי בקרבת Centre Pompidou ואחר כך ראיתי אותם בכל מקום. במיוחד קסמו לי אלה שנעשו כאחיזת עיניים (trompe l'oeil). התברר שאת רובם יצר Fabio Rieti (1925–2020) אומן איטלקי שהתמחה בציורים בסגנון זה ברחבי העולם.
על אחד מקירותיו החלקים של השוק הסיטונאי (לשעבר) של פריז Le Halle (הרובע ה־1) הוא צייר הולך רגל (1979) פוסע על קיר ענק. בשל תכנון לקוי הוסתר הקיר על ידי בניינים בסביבתו, וציורו של האומן הפנה מעין זרקור אל הקיר.
ברובע ה־13 ליד רחוב ז'אן סבסטיאן באך צייר רייטי את דיוקנו של המלחין ולידו את עצמו עומד על סולם שקוע במלאכת הציור (1985);
ועל קיר בית מספר 29 ברחוב Quincampoix (הרבעים ה־3 וה־4) צייר רייטי אנשים בחלונות המדומיינים של חזיתות הבתים. השפעתו ניכרת כמובן בציורי הקיר בירושלים, ציוריהם של חברי סדנת האומנים מהעיר ליון.
בשדרות שטרסבורג ברובע ה־10 התאהבתי בציורו של האומן ההונגרי Zanko Tamas – צילו של עץ! (1973)
והינה כמה שנים אחר כך בראשית שנות האלפיים החלו לצוץ ציורים דומים לאלה בירושלים עירי, ציוריהם של חברי La Cité de la Création, סדנת אומנים מן העיר ליון שבצרפת. הם הוזמנו לעטר את קירותיה הפחות יפים של הבירה. אהבתי מאוד את הציורים שלהם ברחוב בן־יהודה ובשוק מחנה יהודה.
הינה קישור לעבודות של הציירים הללו, כפי שתיעדנו אותם במיזם של יד יצחק בן־צבי סקר אמנות הקיר בישראל.
לשמחתי, קושטו בשנים האחרונות מבנים רבים באזור התעשייה של תלפיות בציורי קיר.
ומהם קורותיו של אזור התעשייה של תלפיות, המשתרע על שטח של כ־1200 דונם ממערב לתלפיות הוותיקה?
בתקופת המנדט הבריטי עמד במקום המחנה הבריטי "אל־עלמיין", ובמאי 1948 ב"מבצע קלשון" השתלטו על השטח כוחות ההגנה. באפריל 1964, לאחר שפונתה מן השטח "מעברת תלפיות", החליטה מועצת העיר ירושלים בשיתוף החברה הכלכלית לפיתוח ירושלים להופכו לאזור תעשייה, וכך בשנות ה־70 עברו למקום מוסכים ובתי מלאכה ממתחם ממילא שבמרכז העיר. בשנות ה־90 החלו להתפתח בו גם חיי מסחר ובילוי, ובצד המפעלים ובתי המלאכה נפתחו קניונים, מועדוני לילה כמו "האומן 17" ואולמות מופעים דוגמת "הצוללת הצהובה". גם כמה מוסדות לימוד הוקמו בו, ובהם בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, בית הספר לתיאטרון חזותי ומכללת אמונה. כיום, עם דחיקת התעשייה הכבדה והמוסכים לשוליו והרחבתו של קניון הדר ברחוב פייר קניג, הפך האזור לאחד ממתחמי המסחר, התעסוקה והקניות המרכזיים בבירה.
על הלשון
שמותיהם של הרחובות בשכונה משמרים את צביונה המקורי; האוּמן, הרכבים, הגלגל, החרושת, הסדנא, התנופה, התעשייה, הפרסה. וכמוהם גם כמה שמות שמקורם בצירופים מקראיים: מעשה חושב – צירוף המופיע בתיאור בניית המשכן: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו, א); יד חרוצים – צירוף שמקורו בספר משלי י, ד: "רָאשׁ (רש) עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר", רוצה לומר: לא הרמאי יתעשר אלא החרוץ. שם הרחוב פועלי צדק נלקח מספר תהלים טו, ב: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבו" ובו מונצח ארגון העובדים הראשון שנוסד בירושלים בתרל"ה (1874). הארגון הוקם להגנה על בעלי המלאכה שמנהלי כספי "החלוקה" הפלו אותם לרעה.
עם השנים הלך והוזנח האזור וב־2013 אושרה תוכנית אב חדשה, שמתכנניה מקווים להפוך באמצעותה את האזור למגוּון בשימושיו. התוכנית כוללת שדרה עירונית של קילומטר וחצי לאורך רחוב פייר קניג, מצומת אורנים ועד לדרך ברעם ובה ישולב קו הרכבת הקלה העתידי. בינתיים נעשו שני מיזמים במסגרת זו.
המיזם הראשון הוא גינה קווית שתכננו בני הזוג האדריכל ייטב בוסירה ודנה גזי, בתהליך המכונה "עשיית המקום" (Place making, שהוא הניסיון להפוך שטח מוזנח במרחב הציבורי למקום מועיל לקהילה). זוהי גינה ברוחב שמונה מטרים ואורך של כחצי קילומטר, העוברת בין רחוב הסדנא ורחוב רבקה ואשר לאורכה הוצבו כמה ביתנים: באחד מוצגת תערוכה על אדריכלות זמנית, האחר הוא סככת צל; השלישי – משחקייה. לנוחות הציבור פוזרו בין הביתנים מושבים עשויים גומי ממוחזר. מעניין להזכיר, שהתוכנית להפוך את הרחוב הזה לשדרה הייתה חלק מהתוכנית של האדריכל ריכרד קאופמן בעת שתכנן את שכונת הגנים תלפיות (1921). קאופמן מוכר, בין השאר, כאדריכל של העיגול הנהללי, של מושב כפר יהושע, של השכונות רחביה ובית הכרם בירושלים.
על המהפך באזור התעשייה של תלפיות, מיכאל יעקובסון.
השדרה בתלפיות
המיזם השני הוא עיטור קירות השכונה בציורי קיר. מאחר שהבניינים בשכונה הוותיקה לא נבנו באבן ירושלמית אלא חופו בטיח או במלט, קל היה לקשט את קירותיהם בציורים ולהכניס כך רוח חיים בשכונה חסרת־החן. את עיטור הקירות יזמה ב־2018 החברה העירונית "עדן" תוך שיתוף פעולה עם בעלי העסקים באזור. ואכן גם העובדים וגם עוברי האורח שמחים בתוצאות. הציורים מעוררים בהם גאווה מקומית. כדי להעצים את יוקרת המיזם הוזמנו לקחת בו חלק ציירי קירות ידועים מחוץ לארץ ומהארץ. את הציור הראשון צייר האומן הספרדי Zesar Bahamonte (רחוב פועלי צדק 2) ב־2018.
אני מזמינה אתכם לטייל בין ציורי הקיר הללו (יש כשלושים), כדאי לעשות זאת ביום שישי אחרי הצוהריים או בשבת, כשבתי העסק סגורים ואין כמעט תנועה ברחובות.
הינה 3 מתחמים שבהם מרוכזים הציורים;
א. הרחובות פועלי צדק ויד חרוצים:
Rouhan Wang ,Symbiosis, 2018
הציירת היא אמריקנית ממוצא סיני והיא מתמחה באיור ובעיצוב, פועלי צדק 1.
Pilpeled, 2018
זהו כינויו של הצייר ניר פלד, שציוריו עשויים תמיד בשחור־לבן, פועלי צדק 1.
Smithe One ,Human after all, 2018
האומן הוא מקסיקני, פועלי צדק 2.
עוד ציורים;
יד חרוצים 12, 16 ו־18 – ציורים של האומן הישראל בועז נוי, 2020.
יד חרוצים 14 – Zivabele ,Seeing with fresh eyes (זיו ארבל), 2019 והקיר המעוטר של Pesh.
האומנית זיו ארבל עוסקת בעבודותיה באופנה ובדמות האישה.
יד חרוצים 16 – 2019 ,Mick Burson ,Bower Bird.
האומן הוא אמריקני שגדל בטקסס, וביצירותיו הוא מרבה לעסוק בנושא "הנוודות".
לידו אפשר לראות את 2020 ,Were the wind blows, קובי ווגמן.
ווגמן הוא אומן ישראלי ומורה בבצלאל, שיצירותיו עוסקות לעיתים קרובות בקמילה והתחדשות;
ב. הרחובות יד חרוצים 4 והרכבים
Brothers of light ,Trip with us, 2019
האומנים הם צמד האחים הישראלים: Gab & Elna, יד חרוצים 4.
Bicicleta Sem Freio ,Nature Inspiration, 2019
זו יצירתם של האומנים הברזילאים דוגלאס דה־קסטרו ורנטאו פררייה, יד חרוצים 4.
Broken Fingaz ,Tant's Sketch, 2018
היוצרים הם קבוצת אומנים מחיפה, יד חרוצים 4.
ועוד יצירות;
יד חרוצים 12 – Broken Fingaz, Unga's Sketch, 2020.
הרכבים 7 – Broken Fingaz, Desso's Sketch, 2019.
הרכבים 4 – 2020 ,An ancient Future, אלין מור.
הרכבים 13 – Brothers of Light, Jerusalem Syndrome, 2018.
אם לא עייפתם עדיין, אתם יכולים להמשיך דרומה במקצת, אל עבר אזור המוסכים בגבולה של בית צפאפא; התהלכו לכם ברחובות הגלגל, חרשי הברזל, בעלי המלאכה, הרכב ומזומנות לכם בדרך שכיות חמדה.
הגלגל 3 – Know Hope ,246 Sides to a Story, 2018
זו יצירתו של אומן ישראלי על קיר בניין נטוש, אשר יש בו 246 חורים מימי מלחמת השחרור. האומן כתב על הקיר 246 היגדים כמספר החורים, ובהם הביע את דעתו על מצבנו בארץ הזאת.
הגלגל פינת חרשי הברזל – קובי ווגמן ותומס גולדסמית, שיר הלל לעבודת המוסך, 2019.
חרשי הברזל 19 – Klone.
בציור נראה יצור כלאיים המעיד, כך אומרים, על חיפוש הזהות של האומן הישראלי, יליד אוקראינה שכינויו הוא משחק מילים על המילה האנגלית לשיבוט...
בעלי המלאכה 2 – Homage to a Golf Car, 2018, קובי ווגמן
בעלי מלאכה 7 – Guma, The Visit of the King Selassie I, 2018
אף שהציור מרשים מאוד, בעלי העסקים באזור אינם מתייחסים אליו כראוי והוא ניזוק...
ולקינוח,
הרכב 1 – Sense of Balance, 2019. אלון בונדר
זהו ציור שעניינו – כך נראה לי – הניסיון למצוא איזון, שיווי משקל בעולמנו המסוכסך. יצירה המהדהדת בעיניי את עבודותיו של הצייר הצרפתי פרננד לז'ה.
תגובות
על יומן "בשיער גולש" זכיתי לתגובות אישיות רבות. שיער הוא אכן עניין אישי מאוד.
הילה חברתי לימדה אותי שצמה בתנ״ך אינה כנראה ״מעשה קליעה״ של השיער אלא צעיף. "גַּלִּי צַמָּתֵךְ חִשְׂפִי שֹבֶל" (ישעיה מז, ב) והוסיפה: "מסוג הדוגמות שניתנו בשיעורי לשון והראו בצורה פשוטה וברורה שלא כל המילים של היום היו במשמעות של אז ופעם. וזה נכון לא רק על מילים. חשבתי אז ואני ממשיכה לחשוב כמה זה חשוב, מהותי, משנה וקובע באיורים לטקסטים, בציורים ובתמונות על פי הטקסטים ובדימוי שאנחנו משרטטים לעצמנו של דמויות על פי מילים".
אמנון היקר הוסיף עוד ענייני שיער המאפיינים את תרבותנו: "וכמובן מעמד 'החלאקה' – גזיזת שערו של בן השלוש ליד קבר רשב"י וגילוח שערה של הכלה".
שרה'לה חברתי הביאה הדים ספרותיים מיוחדים; פוגת המוות לפאול צלאן המסתיימת כך;
זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית
היא גם הזכירה את השורות היפות משיר השירים ד, א:
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.
צעצועי הקינדר שלי