שְׁתִי וָעֵרֶב

לזכר חברתי אסתר גולדנברג, מורתי בחוג ללשון העברית, מלומדת בעלת לב, אשר הייתה לי גם לקוראת סקרנית ושופעת חוכמה.

אסתר הלכה לעולמה לפני כחודש (1939–2022), ורציתי לשתף אתכם בכמה רגעים שזכיתי להם בחברתהּ.

התמונה הראשונה שעולה בזיכרוני היא דמותה המיוחדת: אסתר הנמרצת לבושה חצאית שחורה וחולצה לבנה ולרגליה נעלי עקב, פוסעת ברגל קלה לתוך אולם ההרצאות, שולפת מתיקה חבילת ניירות, מדפדפת בהם, מהומה על השולחן, ואז היא פותחת בדבריה. ואני נסחפת בשטף המילים. היא מתארת לפנינו את המשקלים המלעיליים, ומלווה את הסבריה בשפע דוּגמות* מרתקות. ממשיכה וממשיכה בלי לנשום, בלי לעצור. ומאז אני זוכרת היטב את קַטל, קִטל וקֻטל. המורפולוגיה בפיה הייתה לסיפור חיים.

*לא דוגמאות שצורתה ארמית – כך למדתי מאסתר.

תמונה שנייה – אני מבקרת בביתה ומגישה לה בחיל ורעדה את ספרי הראשון "חמש עטרות", הביוגרפיה של ד"ר א"מ מזיא, מצפה לשמוע ממנה את התרשמותה וגם חוששת. לא עוברים ימים רבים והיא מטלפנת אליי לספר עד כמה נהנתה. במיוחד, היא מציינת, ריתק אותה הפרק שעוסק במקומה של המוזיקה בחייו של ד"ר א"מ מזיא. שמחתי מאוד, גם אני אוהבת את הפרק הזה, שנראה לכאורה שולי במסכת חייו של הרופא והבלשן רב־המעשים, אבל הוא מאיר את נימי נפשו הנסתרים ואסתר שגדלה בבית מוזיקלי (אימהּ הייתה מורה לפסנתר) ידעה להעריך זאת.

תמונה שלישית – כשיצא לאור ספרי השני "אוצֵר המילים", הביוגרפיה של המילונאי ראובן אלקלעי, טלפנה אליי אסתר והודיעה לי שהיא מעניקה לי מתנה – מנוי לתשבצי ההיגיון של אמנון בירמן, שמחתי מאוד, במיוחד משום שהרגשתי שכך היא מאשרת את הקשר בינינו. שהרי אסתר הייתה פותרת בדבקות תשבצי היגיון מדי יום ביומו.

ולבסוף – טלפון מאסתר ביום ראשון בצוהריים, ובו היא מצרה על שיומן הרשת שלי עדיין לא הגיע אליה, ואני מיד שולחת לה שוב קישור ליומן... אסתר הייתה חולה מאוד, ואף על פי כן הקפידה להתעדכן במה שקורה. היה לה חשוב לקרוא את היומנים. וכל שיחה עם אסתר הייתה מתובלת ב"מטעמים": סיפורים על סבה הרב הראשי בווילנה, על אנשי המושבה הרצליה – שם גדלה – ותמיד גם הוסיפה מילים טובות על היומן.

המשורר והמתרגם רמי סערי כתב דברים לזכרה בעיתון הארץ וחתם את דבריו: "על־אף מצוינותה הנדירה היתה בעינַי אסתר מעל לכל אדם יקר מפז ומתוק מדבש" – יחסרו לי ולכל אוהביה יפעת הזהב ונֶגֶר הדבש...

אסתר שפותרת תשבצים מושבעת הייתה, חקרה גם את תולדותיהם. כשמלאו מאה שנה לבלשן יהושע בלאו, פרופסור בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית ונשיא האקדמיה ללשון העברית (1981–1993), נשאה דברים לכבודו. בדבריה סיפרה על גלגוליו של התשבץ העברי, והצביעה על הקשר הלשוני בין שירת ספרד ובין תשבצי ההיגיון, מדלגת בדרכה המיוחדת בין חיי היומיום ובין עולם המחקר.

בין השאר סיפרה: "[...] בשנת 1913 יצא לאור בניו יורק בעיתון New York World התשבץ הראשון מעולם, וכותרתו Fun's Word-Cross Puzzle. כעבור אחת־עשרה שנים בחשוון תרפ"ה בחוברת השמינית בעיתון "עדן: ירחון מצויר לבני הנעורים" בהוצאת בת שבע גרבלסקי, סופרת ומתרגמת נדיבת יד ולב, ובעריכת י. ד. ברקוביץ ואחריו דניאל פרסקי נדפס התשבץ העברי הראשון. שמו "חידת שתי וְערב" כמנוקד שם הוא תרגום הביטוי האנגלי cross puzzle, כי בספרות העברית המאוחרת "שתי וָערב" הוא צלב, cross. [...] רבים התרעמו על השם הנוצרי לתשבץ, ולימים הוחלף השם.

את התשבץ הזה חיבר מרדכי כהן [...]: 'המשחק של חידות שתי וְערב שהתפרסם כעת בכל אמריקה הוא בלי ספק משחק מעניין מאוד, ויש לו גם ערך חינוכי כי על ידיו אנו לומדים מילים חדשות וקשות, [...]'. נהגו ללמדנו כי התשבץ העברי הראשון למבוגרים נדפס בשנת 1928 בעיתון הבוקר "דאר היום", שיסד והוציא לאור בירושלים איתמר בן־אב"י".

אסתר בדקה את העניין וגילתה שהתשבץ הראשון נדפס קודם לכן בכתב העת "המזרח" בשם "היכֵי תמצֵי?" [איפה או איך תמצא?], וכנראה כתב אותו עורך כתב העת קדיש יהודה לייב סילמן. שנה אחר כך החל סילמן לפרסם תשבצים ב"דאר היום" וכינה אותם "סבך מלים".

עוד העלתה אסתר שאת השם "תשבץ" – חידש סילמן על־פי "כתונת תשבץ" בספר שמות ו"מעיל תשבץ" בשירו של משה אבן עזרא ובזכות "מעשה תשבץ" בתרגום ביאליק ל"דון קישוט" (1923) – בתחילה שימשה המילה לסוג חידה אחר "חידת מילואים", אשר בה מילים נתונות הפותרים משבצים במקומות ריקים, אך בשנת 1931 נדחה "סבך מילים" מפני "חידת תשבץ" וכמה שנים אחר כך כדרכם של צירופים כאלה קוצץ והיה ל"תשבץ".

ההרצאה המאלפת בשלמותה;

ריאיון עם אסתר, מראיין: ד"ר גבי בירנבאום, 2018.

חיי משובצים בתשבצים, מגיל צעיר נהגנו במשפחתנו לפתור תשבצים מסוגים שונים, נבות אחי ואני אהבנו לפתור תשבצים, לשלוח את הפתרונות לעיתון ואפילו זכינו מדי פעם בספר כפרס. אימא התמסרה לעיסוק זה במיוחד בשנות חייה האחרונות, ופתרון התשבצים היה לנו לאמצעי קשר יעיל איתה עד ימיה האחרונים.

במיוחד התרשמתי באותם ימים קשים מכך שהיא זכרה את ההגדרות הרוווחות, שתשובתן היא מילה בת שתי אותיות. הינה דוגמות למילים כאלה. חלקן מילים במשלב לשוני גבוה – אימא לא שכחה אותן גם בסוף חייה;

אף, בר, גל, דל, הל, וו, זר, חֵל, טל, יד, כַּן, לח, מס, נר, סד, עב, פג, צו, קש, רש, שָׁל, תל

ההגדרות למילים אלה*: רטוב, ענן, תבן, חוטם, חומה נמוכה, בסיס, מי שנולד מוקדם מדיי, אנדרטה, תשלום חובה, צעיף, נחשול, אנקול, נוכרי, מכשיר עינויים, פראי, עני (X2), רסיסי לילה, כלי תאורה, פקודה, גבעה מלאכותית, תבלין לקפה

*הן אינן מובאות לפי הסדר

אחיי דפנה ותמוז הלכו שבי אחר עולם תשבצי ההיגיון והם נהנים מן העיסוק הזה ביחד ולחוד. כדרכם של מקרים, יורם הרועה, האיש שפרסם ב־1956 את תשבצי ההיגיון הראשונים בארץ (הוא עבד ברשות המיסים והתשבצים שלו הודפסו בעיתון "שירות: דברי עובדים בשירותי המסים"), היה חניכו של אבא בקן הנוער העובד בקריית חיים. לאורך השנים שמר יורם על קשר עם אבא, וגם לאחר שאבא נפטר, שמר איתנו על קשר. כשנודע לו שאימא חולה מאוד, החליט להפתיענו ושיבץ את שמות כל בני המשפחה: מיקי, משה, דפנה, סמדר, נבות, תמוז, ברק בתשבץ השבועי שלו בעיתון "הארץ". התשבץ התפרסם ביום הלוויה של אימא. אני מצרפת אותו ללא הפתרון. נסו את כוחכם. הפתרון יתפרסם כאן בעוד שבועיים.

בדבריה על תולדות התשבץ מנתה אסתר את השמות השונים שנתכנו בהם תשבצי ההיגיון, ובהם פלונטר, אי־גיון, שכל, אתגר, מוח ומוחין, תרתי משמע, קרב מילים.

שמי כבר שובץ בתשבץ היגיוןלפני כשלושים שנה. את התשבץ כתבה מזל כהן־וידנפלד, חברתי ועמיתתי בבית הספר לתלמידי חו"ל, לכבוד מסיבה שערכו לי לקראת נסיעתי לפריז (1990). נעים להיזכר. הינה התשבץ הפתור...

ואני בפריז...

תגובות

בעקבות יומן הרשת שבו סיפרתי על בן כיתתי האהוב רִמּוֹן בן־דור הגיעו תגובות מחממות לב.

כתבה לי רחלי יוטבת מגבת: "שלוש תחנות בחיי יצא לי לפגוש מקרוב את רִמּוֹן ז"ל. דרכינו הצטלבו בפעם הראשונה ב־1982 עת הגענו, עופר ז"ל ואני עם שני ילדינו ללֹטם כ"משפחה מגויסת" שנשלחה על ידי קיבוץ גבת כמנהג הימים ההם (אז קיבוצים וותיקים ומבוססים היו נוטלים תחת חסותם יישובים צעירים בראשית דרכם). לרִמּוֹן כבן גבת וממקימי היישוב הצעיר לוטם היה חלק גדול בהשתלבותנו במקום. בנסיעותינו ל"ביקור מולדת" בגבת אחת לחודש נסענו לרוב עם רִמּוֹן במשאית הגדולה של המפעל. במשך כל הדרך היה מדבר ("אוטוסטרדה", בלי חניות ביניים כמו שתיאר זאת עופר שלי ז"ל). לימים, הגיע רִמּוֹן לנהל את מחלקת הפיתוח ב"פלסטרו", ולי כמנהלת המעבדה לבקרת איכות של המפעל היו הרבה מפגשים עימו. בפעם השלישית התקרבנו מאוד בעת מחלתו. היו לנו כמה שיחות והוא התייעץ עימי מספר פעמים ובעיקר רצה לדעת על אופן ההתמודדות של עופר ולאחר מכן של ארז בני עם המחלה ועם הסוף המתקרב. לא אשכח את הופעתו האחרונה על במת חג השבועות. לצערי כאשר נפטר לא הייתי בארץ. יהי זכרו ברוך!"

נבות אחי סיפר שאת השיר "ביום זה" בביצועו של רִמּוֹן הוא שומר במחשב שלו, שיר שמפעים אותו ברגישותו, כל פעם שהוא מאזין לו.

שושה קנריק שיתפה אותי בביצוע של "טנא מלא כוכבים" בלחן של מרינה מקסימיליאן־בלומין. את השיר שרות דנה כשר ושלומית סבן חברותיה במקהלת "קולאז'" הירושלמית.

וטלי רעייתו של רִמּוֹן כתבה שכשהיא מאזינה לביצוע היפה כל כך של רִמּוֹן לשיר "טנא מלא כוכבים", היא חשה שאיפשהו עמוק עמוק, הלב שלו ממשיך לפעום. כשהקימו את "מועדון רִמּוֹן" בלֹטם, תרמו בני המשפחה פסנתר, ועל שלט חרטו את תווי השיר המפעים הזה.

צעצועי הקינדר שלי